יום חמישי, 27 בדצמבר 2018

י"ג מידות של רחמים



לאחר שמחל ה' לישראל על חטא העגל, ואף הסכים כי ישראל יהיו מופלים לטובה מכל העמים, בקשר המיוחד שלהם עם הקב"ה, ביקש משה רבנו: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". ענה לו ה': "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ", כלומר אגלה לך את שמי הקדוש שמתגלה לעולם, אבל את עצמותי אי אפשר כלל לתפוס, "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, יח-כ). "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא (משה) בְשֵׁם ה'". "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא (ה' קרא וגילה את שמותיו למשה): ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה" (שמות לד, ה-ז). אלו הם שלוש עשרה מידות רחמים.

בגמרא במסכת ראש השנה נאמר: "אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם" (יז, ב).

נחלקו חכמינו ראשונים והאחרונים כיצד להסביר את דברי הגמרא הללו. בואו נעיין במדרש יחד.

ההבנה הראשונה היא המובן מאליו עבורנו. רובינו מבינים כי הכוונה היא אמירת י"ג מידות כפי שאנו אכן נוהגים לומר בסליחות. האמירה הזו פועלת פעולות בעולמות עליונים ובאופן כלשהוא מביאה סליחה מחילת עוונות. להבנה זו שותפים גם רבי פנחס בעל ההפלאה והבני יששכר [מאמרי אלול ב, ד].

אך לדעת הרמב"ם [מו"נ ח"א פנ"ד], האלשייך הקדוש, והראשית חכמה [שער הענווה, וכן משמע מהתומר דבורה], הנקודה העיקרית איננה אמירת י"ג מידות בלבד אלא המשמעות שלהן. מה הכוונה?
חז"ל לימדו אותנו כי יש מצווה שנקראת 'הליכה בדרכי ה' יתברך' ועניינה - להיות דומה לקב"ה. בנוהג שבעולם, לאדם דתי צורמות המילים להידמות לה' – וכי אפשר להידבק בה' והלוא אש אוכלה הוא?! התשובה לכך טמונה בי"ג מידות.
'אל רחום וחנון' - מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון וכו'. י"ג מידות מלמדות אותנו כיצד הקב"ה מנהיג את העולם ועל ידי זה אנחנו יכולים לנסות ללכת בדרכיו. במובן מסויים יש במצווה זו את פוטנציאל מימוש הדבקות בה' הגבוה ביותר. לא רק שעושים מצוותיו ופקודותיו של הקב"ה, אלא ממש נדמים לו כביכול. לכן לדעת החכמים שהזכרנו יש 'להיות' י''ג מידות ולא רק לומר אותן בפה. כך גם מדוייקים דברי הגמרא 'יעשו לפני כסדר הזה'.   

המהר"ל [באר הגולה באר רביעי] הוא שיטה שלישית בסוגיה. הוא סובר שעיקר המדרש בא לדבר דווקא על העטיפה בטלית ושליח הציבור דהיינו 'והראה לו למשה סדר תפילה'. לא התוכן הנאמר הוא העיקר במדרש זה, לדעת המהר"ל העיקר הוא האופן בו נאמר התוכן, וזה בעצם מה שיקבע האם י"ג מידות יביאו מחילה או לא. העיטוף בטלית מסמל כובד ראש, בגמרא גם דיינים 'מתעטפים ויושבים בדין'. במילים כובד ראש כלול גם ריכוז, לכן העיטוף הזה גם מסמל היתפנות טוטאלית והתרכזות בנקודה אחת. בעיטוף אנו כביכול מוחקים את סימני חילוק האברים שלנו והופכים ליחידה שלמה אחת כאשר הפתח היחיד הוא הפנים המופנות לסידור ובעצם - לשמיים.

אז מי צודק?
כידוע, במחלוקות בענייני אגדה כולם צודקים. לעניות דעתי ניתן לומר שכשאומרים סדר י"ג מידות נפעלת פעולה בעולמות העליונים [כדעת ההפלאה] אלא שעוצמתה תלויה בכוונה שבה הסדר נאמר [כדעת המהר"ל] ובמידה בה אתה נאמן ומתאים לסדר אותו אתה אומר [הרמב"ם].

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.