מדוע מכר עשיו את הבכורה?

נזיד עדשים Photo by Ting Tian on Unsplash

במבט ראשון נראה שעשיו הסכים בקלות יתרה למכור את הבכורה, כמעט כאילו הוא חיפש לעשות זאת מזמן. עבור נזיד עדשים שיכל לקבל בכל מקום אחר בחינם מכר עשיו את מדרגתו הרוחנית. התירוץ לכך מופיע בפסוקים לאחר מכן לעשיו בוז סמוי בקרבו אל הבכורה - 'ויבז עשיו את הבכורה'. אך בדברי עשיו 'הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה' נראה שיש טענה נוספת. מדוע עשיו חש כי הוא הולך למות?

הפשטנים (אבע"ז, רשב"ם) הסבירו שמקצועו של עשיו הוא מקצוע עם 'תוספת סיכון'. מלאכת הציד היא מלאכה מסוכנת ולכן הוא חושש שמא יטרפו אותו חיות רעות וכדומה. 

במדרש (ספר הישר) מצאנו שעשיו נמלט לאחר קרב קשה שבו הרג את נמרוד ועוד אחד מהמלכים וחשש מאוד מנקמת הדם שתבוא בעקבות המעשה. לכן חש עשיו כי הוא הולך למות ומתוך ראיה פסימית ללא תקווה ואמונה אמר בצער 'ולמה זה לי בכורה'.   

אפשרות אחרת (חזקוני) היא המחשבה על הבנים שלא העסיקה את עשיו. עשיו לא רואה עצמו חלק משרשרת אלא מסתכל על עצמו כנפרד (לתאוה יבקש נפרד). לכן בזוכרו כי את הארץ יקבלו בני אברהם רק אחר מילוי ההבטחה של ברית בין הבתרים - ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, אומר לעצמו עשיו - אני הרי לא אחיה עד אז וממילא למה זה לי בכורה.

אחרים (אלשייך, המלבי"ם) העמיקו יותר והסבירו שהסיבה לכך שעשיו מרגיש שהוא הולך למות טמונה בהשקפה על העולם הזה והעולם הבא. עשיו שאין לו בעולמו אלא עולם אחד, בהשקפת עולמו הולך כל הזמן לקראת המוות. בעולם כזה אין מטרות רוחניות ושאיפות אותן יש לבכורה מקום לספק. יעקב לעומתו הולך לקראת חיים חזקים יותר בעוה"ב וממילא יש מקום לרוחניות ויחס של כבוד כלפיה כבר בעולם הזה.

אך את התשובה המתוקה ביותר לשאלה כיצד עשיו מוותר על בכורתו קבלתי דווקא ממוהרש"ו - רבינו שמואל ויטאל בנו של רבי חיים ויטאל גדול תלמידי האר"י הקדוש. בדרשות מקור חיים שואל הרב את השאלה ועונה בערך כך. כבר מקטנות ידע עשיו על הנבואה שקבלה אמו - ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר[1]. עשיו הבין שכבכור יאלץ לעבוד את יעקב והדבר חרה לו עד מוות. לכן חשב עשיו להתחכם ועל ידי טריק 'להפוך את הקערה על פיה'. הוא מכר את בכורתו ליעקב וציפה שעכשיו התמונה תתהפך ויעקב בהיותו הגדול כביכול ייאלץ לעבוד אותו. כך חשב גם כשקרא לו יצחק על מנת לברך אותו, הכל מסתדר היטב. אלא שדבר אלוקינו יקום לעולם, ולמרות התחבולה של עשיו מקבל יעקב את הברכות והבכורה גם יחד. אין עצה ואין תבונה נגד ה'.

לאחר מכן בפרשת וישלח כשימסור יעקב את מנחתו לעשיו יאמר עשיו – יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. מצד הדין אני צריך לעבוד אותך, מצד שני אתה מפחד ומביא לי מנחה והרי 'יש לי רב' יש לי את קללת הרב יעבוד צעיר. לכן אני מבקש – בוא נתקזז אני לא אעבוד אותך ואתה לא תעבוד אותי – יהי לך אשר לך. אך יעקב לא מסכים ואומר לו ואני אתנהלה לאיטי, בעולם הזה אתן לך מעת לעת מנחות ומתנות, אך לעוה"ב (דהיינו עולמו של משיח) שמורה לי ההבטחה שזה שיש לו רב עוד יעבוד אותו...   

---

[1] כיצד נבואה זו לא סותרת את יסוד הבחירה החופשית. כמו כן רש"י מביא בשם מדרש שתחושת 'ויתרוצצו הבנים בקרבה' נבעה מכך שכשהייתה רבקה אימנו עוברת ליד בתי ע"ז היה בועט עשיו וכשהיתה עוברת ליד בתי מדרשות היה בועט יעב. ושוב חוזרת השאלה – וכי לעשיו לא הייתה בחירה חופשית להיות צדיק? נראה כי התשובה לשאלה זו טמונה בייעוד של עשיו. עשיו נועד להתמודדות עם החוץ, עם הע"ז. בפועל ע"פ ספר הישר הוא אכן היה זה שנקם את נקמת אברהם אבינו מנמרוד הרשע והרג אותו. עשיו היה בעל יכולת התמודדות בחוץ – איש שדה. יעקב אבינו לעומתו היה אמור להוות איש התורה והרוח, איש הפנים. ידיים וקול שמשמשים יחידה אחת של השראת השכינה בעולם. אלא שבין החומר לרוח יש מאבק וחייב להיות שלום בו רב יעבד צעיר, החומר יהיה משועבד לרוח. לא כקללה אלא כהבנה מהותית של טיב היחסים בין חומר לרוח. וכך הוסבר ברמח"ל בספר קנאת ה' צבקות ובחת"ס בפירושו תורת משה ובעוד מקומות רבים.