על הקשר שבין פרשות יתרו ומשפטים נכתב רבות. ידוע הרעיון שדווקא לאחר מעמד מתן תורה המרומם שבהר סיני, יש צורך בבניית מערכת דינים ומשפטים מפורטת ומדוקדקת. בחינת בניית כלים לאורות.
אלא שדווקא בסוף פרשת משפטים אנו מתוודעים לניב האלמותי - נעשה ונשמע. יש מהפרשנים שמסבירים שהיה זה קודם מתן תורה בבחינת אין מוקדם ומאוחר בתורה.
אך אם נלמד את הביטוי הזה כאן - יחשף בפנינו יסוד חשוב.
ההתגלות של הר סיני לא נגמרה בפרשת יתרו. את הקול של הר סיני ניתן לשמוע שוב.
*מתוך קבלת עול שלמה, פרטנית ומדוייקת - 'נעשה', אנו מגלים את אוזנינו ומכשירים עצמנו ל'נשמע' מחדש.*
כולנו יודעים שיש דברים שאפשר להשיג רק מתוך מחויבות טוטאלית.
הדוגמא שחז''ל נותנים למעמד הר סיני היא חופה.
בזוגיות, שלום בית משיגים על ידי השקעה יומיומית בתקשורת בריאה, בהכרת הטוב, במעשים קטנים של אהבה גם כשלא מרגישים התלהבות מיוחדת.
הקשר בינינו נרקם בחוויות משותפות של משברים, שמחות ושגרה מבורכת. מי שיהיה מחוייב וישקיע יזכה לאהבה מחודשת.
אך מי שלא יטרח על השגרה, לעולם לא יוכל לחזור ולחוות זוגיות שמחה ורעננה.
*טעמו וראו כי טוב ה'!*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.