העולם אומרים ש'כל סוף הוא
התחלה חדשה'. ואכן, נראה היה כי מסעם של ישראל הגיע לסופו. לאחר בריחה חסרת סיכוי ניצב
מולם הים בהדרו ובאיתנותו. באופן סימלי מאוד נקרא הים 'ים סוף'. אך הקב"ה קרע
לפנינו את הים, הטביע צרינו בתוכו ובכך נפתח שלב חדש עבור עם ישראל. לא עוד עבדים
כי אם בנים – "ראו בנים את גבורתו שבחו והודו לשמו". בתורה מודגש כי
עיקר הנס של קריעת ים סוף היה שהים נשאר ים ובכל זאת הלכו בתוכו על אדמה יבשה. גם
בשיר דיינו עניין זה נחשב כשקול לקריעה עצמה, כפי ששרנו רק לפני שבוע – 'אילו קרע
לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו' (ועיין שפת אמת תרל"א ד"ה
אילו). הים מסמל את עולם הטבע והחומר והיבשה את התודעה של ההליכה הבטוחה עם הקב"ה
באמונה.
מהי התודעה המיוחדת שמאפשרת 'ללכת
ביבשה בתוך הים' גם לאחר יציאתנו בשלום מהים הפיסי?
מספרים על אומן דגול שרצה שלא
רק יחידי סגולה יוכלו להנות מאומנותו. לכן החליט ליצור יצירת אומנות מיוחדת אליה
יוכלו להתחבר ההמונים, ולהציב אותה לא פחות ולא יותר – בכיכר השוק. הוא בחר לפסל
סוס נאה ולשם כך עמל רבות. הוא השקיף במשך חודשים על סוסים בטבע ובחר את התנוחה
המדויקת שעבורו ביטאה 'סוסיות' במיטבה. לאחר מכן פנה לעסוק במלאכה, קנה את חומרי הגלם
הטובים ביותר והקדיש את כל אונו וכשרונו ליצירת סוס מושלם. ואכן כל חבריו הסכימו
כי מדובר ביצירת מופת נדירה. באישון לילה הלך האומן, הציב את הסוס בכיכר השוק וחיכה
לבוקר שלמחרת כדי לראות את התגובות. אך מה רבה הייתה הפתעתו כשבכותרות העיתונים
המקומיים לא עסקו כלל בסוס המיוחד ונדמה היה כי איש לא שם אליו לב. הוא הגיע בערב
לבית חברו מאוכזב. החבר צחק קצת והסביר לאומן שהיצירה טובה מאוד אך כנראה טובה
מדי. בשוק ישנם סוסים אמיתיים רבים והסוס שיצרת נראה גם הוא כסוס אמיתי. 'אז מה
אעשה?!' שאל האומן המתוסכל, חברו חייך והשיא לו עצה הוגנת. עוד באותו לילה יצא
האומן עם מסור גדול וניסר את הסוס לשניים, הוא הפריד מעט בין החצאים והלך לישון.
בבוקר למחרת התגובות היו סנסציוניות...
לאמיתו של דבר כך פעל עמנו אל
בשביעי של פסח.
כאשר אנו רואים ים רגיל איננו מתרגשים כל כך, הים
נראה לנו מאוד טבעי בסך הכל. לכן בא הקב"ה וקרע את הים ובכך הראה: 'אני הוא עושה
הים הגדול'. עם ישראל ממשיך את התובנה הנפלאה של קריעת ים סוף גם לאחריה. הוא מבין
שהנס לא היה חד פעמי אלא רק גילה על כך שהקב"ה מחדש ומהווה בכל יום את מעשה
בראשית. לאחר קריעת ים סוף הפנמנו שבעצם אין כל הפרש בין ים קרוע לשניים לים סוער
באיתנו, שניהם נס ואין שום טבע כלל. האינסוף מתגלה בתוך הסוף. חג הפסח מלמד - אלוקות בלי מסכות והסתרות, אלהי מסכה לא תעשה לך - את חג המצות תשמור.
כך האמונה אליה זכינו בקריעת ים
סוף ממשיכה ומלווה אותנו בכל מסענו בחיים. אין כל טבע, בהכל יד ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.