ספר הקרבנות, חג הקרבן

 

Karly on Unsplash

במשך הגלות עברה היהדות תהליך של מה שאני מכנה 'וירטואליזציה'. ניקח לדוגמא את אמירות התורה לגבי הלכות מלחמה, צבא ומשטרה. במשך אלפיים שנה למד יהודי פסוקים אלו ומייד 'תרגם' אותן לאמירות כנגד היצר הרע. כי תצא למלחמה על אויבך – מי הוא אויבו של אדם? יצר הרע. אין הכוונה שבאלפיים שנה האחרונות לא היו לעמנו אויבים שהרי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, אלא שלא הייתה לנו יכולת להקים צבא וממילא רק רובדי הדרש הרמז והסוד היו פתוחים מבחינתנו, כל השאר נחשב להלכתא למשיחא. כך היה גם בנוגע למושגים כמו שנת השמיטה, תרומות ומעשרות ואפילו גאולה ויציאה לחירות. הלכות רבות הפכו מדברים מעשיים לדברים שהם 'בחינת'.

עם העלייה לארץ וקיבוץ הגלויות שמתקיים לנגד עינינו השבח לבורא עולם, היהדות מתחילה להתעורר ולהפוך 'בחינת' ל'ממש'. היום ב"ה כולם מכירים את הלכות המצוות התלויות בארץ או לפחות מודעים אליהם. לשם ההבנה - סבינו וסבתותינו בזמן שחיו בגלות לא היו מכירים בחותמת הכשרות שלהם את המילים 'ללא חשש טבל או שביעית'. חייל דתי בצבא יודע שציווי התורה 'ויתד תהיה לך על אזנך', ו 'והיה מחניך קדוש' הן מצוות הנוהגות בזמן הזה ויש הלכות מעשיות שמשתלשלות מהן.

ספר ויקרא הוא ספר שאנו רגילים לעשות לו וירטואליזציה. זהו ספר שלם של קרבנות – דבר שלא יכלנו לקיים כמעט אלפיים שנה והתרחק מאוד ממציאות חיינו היום, ולכן אנו לומדים בו הכל חוץ מפשט. אבל אנו חייבים לקחת בחשבון – אם לא נלמד גם את פשטי המצוות והלכותיהן לא יתעורר בנו החשק לקיימן כפשוטן. ואפילו ברמה הטכנית לא נדע מה לעשות לכשייבנה בית המקדש. לכן לימד מרדכי את ילדי ישראל בשושן הבירה את הלכות קמיצה (אסת"ר פ"ט, ד)  אפילו שבית המקדש עדיין לא היה בנוי ודווקא עסק זה דחה את גזרת המן.  

ליל הסדר הוא דוגמא נפלאה ללילה שאנו חסרים בו את העיקר ואם לא נלמד את ציוויי התורה כפשוטם כלל לא נרגיש בחיסרון זה. קערת ליל הסדר שלנו ריקה ונראית קטנה ועלובה מול קערת הסדר האמיתית. רצון ה' היה שכבר בערב פסח נהיה כולנו יחד בירושלים, נימנה על הקרבן משפחות משפחות (שכן מי יכול לסיים כבש לבדו כמצוות התורה שלא להותיר ממנו עד בוקר) ונשחט אותו בבית המקדש אחר חצות (גם כשיוצא בשבת כמו בשנה זו). לאחר מכן היינו לוקחים את הקרבן וצולים אותו בחצרות הבתים בירושלים ומתארחים לליל הסדר (ללא תשלום) בקומות הקרקע של העיר (שכן קומות עליונות לא התקדשו). קערת הסדר הייתה מצות רכות וחמות מלמטה, עליהם עלי חסה רבים ועל כולם גדי מקולס צלוי ראשו על כרעיו ועל קרבו לקיים מה שנאמר – על מצות ומרורים יאכלוהו. את הקרבן היינו אוכלים בבית אחד, ישובים במעגל (במסיבה – לשון סבוב והסיבה). מיד לאחר אכילת הפסח החפוזה היינו עולים להמשיך את הסדר על הגג או בקומה הראשונה בכדי לאפשר לעוד חבורות לאכול את הקרבן על הקרקע. כך כשההלל נשמע מכל גגות העיר עד תחושה שהגג מתפקע ונבקע עוצמת הקולות היינו ממשיכים לספר ביציאת מצרים וחשים היטב את היותנו בנים לה' אלוקינו. הזרוע והביצה שנמצאים בקערה הקטנה שלפנינו נועדו לסמל ולהזכיר את אשר אמור להיות באמת באותה הקערה, הקרבן שעל שמו נקרא החג – פסח.