מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים האמריקאים?

מסופר על אחד מבעלי המוסר שהלך לבקר את בנו בישיבה. באותם ימים היו הישיבות רחוקות והאב רצה לראות האם בנו לומד תורה כראוי או שמא הוא מתבטל ומבזבז את זמנו לריק. משהגיע האב לישיבה ראה שבנו באמצע ה'סדר' לומד עם החברותא בקולי קולות. האב הנמרץ לא בזבז את זמנו ועלה ישירות אל חדרו של הבן. לאחר שנגמר ה'סדר' סוף סוף פגש האבא בבן, והם התחבקו בחמימות. האב אמר לבנו שבא על מנת לדרוש בשלומו ולהתרשם האם הוא בונה את אישיותו כדבעי, ועכשיו הוא צריך כבר לחזור הבייתה ברכבת האחרונה. שאל הבן 'ובזמן הקצר ששהית בישיבה מה כבר הספקת לראות?' ענה לו אביו: 'כשעליתי לחדרך ראיתי שהמיטה מוצעת, מברשת השיניים נחה על מקומה כשלצידה המשחה, הבגדים מקופלים בארון ושאר החדר מסודר ונקי. אדם שחדרו וחפציו מסודרים, מקובלני שיש סדר גם בנפשו'.

בסרטון השראה מפורסם שרץ עכשיו ברשת, רואים אדמירל מחיל הים האמריקאי שמספר על הכשרתו בקומנדו הימי היוקרתי של ארה"ב - הלוא הם 'אריות הים'. הוא מספר שם על האימונים המפרכים והימים שלא נגמרו. על כישלונות צורבים וקשיים עצומים. למרבה הפלא נראה כי עיקר השיחה שלו נסובה סביב סידור כלי המיטה לאחר השינה. הוא אומר כי ההרגל לסדר את השמיכה והכרית בבוקר לא רק שהקנה חווית ניצחון קטנה עם פתיחת היום אלא גם היווה אבן דרך של סדר ומקצועיות שבה יתחיל היום ובה הוא גם יסתיים.

בפרשות העוסקות במשכן [תרומה, תצוה, ויקהל, פקודי] ישנו פירוט רב ומדוייק. למעשה ישנה כפילות של הציווי בזוג הפרשות שהוזכרו ראשונות ובין היישום בפרשות ויקהל פקודי.  אם נמשיך בקו זה נגלה כי מירוף המילים הנפוץ ביותר בפרשת ויקהל  הוא ככל הנראה 'כאשר ציוה ה' את משה'. אך על אף שהרעיון נכון לכשעצמו, אין כוונתי לומר שלולא שהייתה כאן עשיית רצון ה' בשלימות לא הייתה שורה שכינה.

הזוהר הקדוש מלמד כי לעיתים מה שלנו נראה פרט איזוטרי, הוא הוא יסוד העניין. הסדר, הדיוק הוא המביא את גילוי השכינה. השכינה שורה במקום מסודר, ובמקום שאינו מסודר, בערבוביה – שם שרים כוחות הסטרא אחרא.
המשכן הוא בית מלא בפרטים ופרטי פרטים שלכולם סדר מדוייק. הקומץ נקמץ בדיוק – לא חסר קורטוב, מידות הכלים מדויקות, וכן אופן העשייה. הכל עומד ונח על מקומו בשלום. על אף היות המשכן או המקדש מקום שבו נעשים אלפי קרבנות בכל יום, לא היה המקום מלוכלך חס ושלום. בית הבחירה היה משוש כל עין, מקום שנשטף בכל יום לחלוטין [אמת המים היתה עולה],עשרה קבין של יופי ירדו לעולם אך תשעה נטלה ירושלים וכל העולם יסתפק באחד.

נראה שכך גם מתוארת בריאת העולם, המקום בו איוה ה' להשרות שכינתו. בראשית ימי הבריאה העולם היה תוהו ובוהו, מציאויות קיימות אך במצב של ערבוביא. בכל יום מששת ימי הבריאה אלוקים הפריד סידר ו'שם במקום' כל דבר. ביום הראשון הפריד בין האור לבין החושך, בשני בין מים למים וכו'. וכך בסוף ששת הימים עמד עולם מסודר לתפארת ובמרכזו כהן גדול – אדם הראשון.

גם בימינו, כדאי ללמוד שהסדר החיצוני לא רק מקנה ומורה על סדר בנפש אלא הוא גם ובעיקר כלי מרכזי להשראת שכינתו של מקום.