ימי החירות - לא מה שחשבתם...

ימי החירות – לא מה שחשבתם...

על פי הגמרא, בראש השנה נחתמים הצדיקים הגמורים לאלתר לחיים והרשעים ח'"ו להיפך. הבינוניים - שאלו הם רובנו כנראה – 'תלויים ועומדים עד יום הכיפורים'. אמרו על כך פעם בעלי המוסר שלהיות תלוי ועומד זה מצב מאוד לא נוח. דומה הדבר לאדם שעומד כנידון למוות ח"ו, חבל תלייה על צווארו והוא עומד על כיסא. כל מה שחסר עד להוצאה לפועל של העונש הוא הזזת אותו כיסא, בינתיים הוא תלוי ועומד. ביום כיפור יוחלט אם להוריד לו את החבל מעל הצוואר או חס ושלום להוריד לו את הכיסא מתחת לרגליים...

אבל ישנה גם הסתכלות שונה על היחס שבין ימים נשגבים אלו – ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים.

החטאים נמשלו בדברי דוד המלך ע"ה לכמה דברים – כתמים, מחלות אבל גם לאזיקים ולמאסר. התשובה היא שחרור ממאסר החטא. 

בכל מופע של השופר אנו מוצאים חירות – אם זה בחירות של יום הכיפורים ביובל – שחרור עבדים וחזרת קרקעות לבעליהן, אם זה חירות מיצר הרע וממלאך המוות במעמד הר סיני או בתחיית המתים או שחרור של יהודים מן הגלות וקיבוץ גלויות ב'תקע בשופר גדול לחרותנו'. אפילו בקרב השחרור הראשון של מלחמת השחרור הראשונה ביריחו אנו תוקעים בשופרות ובכך משברים חומה.

הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל מספר לנו על סדר היציאה לחירות של העבדים בשנת היובל. נזכיר כי עבד יוצא לחירות ביובל ואין זה משנה אם נמכר לעבד בגניבתו או ברצונו ואפילו נמכר חודש לפני שנת היובל יוצא לחירות. יתירה מכך גם מי שנרצע והתורה אמרה עליו 'ועבדו לעולם' לימדה אותנו הגמ' – 'לעולמו של יובל'. דהיינו ביובל גם הוא משתחרר.

בא' בתשרי היו העבדים מפסיקים לעבוד. גם במצרים הופסקה העבדות בראש השנה [גמ' ר"ה י"א]. במשך עשרה ימים העבדים אוכלים ושותים ועטרותיהם בראשיהם ואחר כך ביום הכיפורים בתקיעת השופר היו משתחררים באופן סופי.

ניתן ללמוד מכאן גם על אופן שחרורנו מהחטא. 

בראש השנה קבלנו עלינו אדון חדש בכך שהמלכנו את הקב"ה בתקיעת שופר. אנו מריעים למלך תרועת המלכה. מכאן, מעתה איננו עובדים עוד אצל האדון החטא, אלא רק הקב"ה הוא אדוננו.

מכאן – עשרת ימי תשובה אלו ימי שחרור ושמחה בהם אנו מבטאים את חרותנו לנהוג כפי שאנשים שמלך העולמים הוא מלכם – להחמיר בעשיית רצונו, לבקש את קרבתו ואהבתו ולהיות טובים יותר אחד אל השני.

ביום הכיפורים אנו משתחררים באופן סופי, השחרור הוא כל כך גדול שאנו חשים שכנשמות קדושות היינו רוצים להיחלץ אף מכבלי הגוף עצמם – לא אוכלים ולא שותים, לא מתפנקים פינוקים מיותרים בסיכה ורחיצה של תענוג, ומשחררים את המנעלים [מנעולים] הכובלים אותנו לקרקע כביכול. מעין של נעליך מעל רגליך של כלל ישראל. משה מוריד את מנעוליו בסנה וה' מתגלה אליו, ואף אנו מקבלים ביוה"כ את הלוחות השניים.

בשלב זה נשמתנו החופשית לא רוצה בשום מנעולים.
המנעול היחיד שאנו מוכנים לקבל על עצמנו הוא תפילת הנעילה. להינעל יחד עם המלך לעוד כמה דקות קדושות ומרוממות...