למה לי סוכות עכשיו?

שאלות רבות איננו שואלים פשוט מפני שכבר התרגלנו.
מאז שהיינו בגן הילדים הורגלנו לשיר שירי ראש השנה בסמיכות לשירי חג סוכות. לאחר מכן באזור בית הספר, הורגלנו גם למושג 'אחרי החגים', מושג שמתאר את ראש השנה, כיפור וסוכות כמקשה אחת.
ההרגלים הללו גורמים לנו להתעלם משאלה שאמורה הייתה להזדקר לעינינו בקלות – מה הקשר בין ימי הדין של תשרי לימי השמחה של חג הסוכות.

בתורה מתואר חג סוכות כחג האסיף. חלק ממערכת של שלושת הרגלים שהם חגים חקלאיים שקשורים לעונות השנה. חג הפסח וחג שבועות קשורים לקציר התבואה ואילו חג סוכות לאסיף הפירות. כחג האסיף, מצוות הסוכה וארבעת המינים מקבלות משמעות פשוטה וטבעית. לאחר שבצרת את הכרם ואספת את הענבים, מסקת את עצי הזית והענפים נשארו ערומים באה התורה ואומרת – צא אל השדה, בנה לך סוכה שהסכך שלה עשוי מאותם ענפים – 'מפסולת גורנך ויקבך', ובה תשב, תשמח ותודה לאלוקיך על כל האסיף החדש והיופי הנהדר של ארץ ישראל. בנוסף, קח לך גם ארבעה מהמינים הכי מהודרים בטבע ותרקוד איתם מין שיר – ריקוד של שמחה והודיה לה' על כל שפע הטוב שבטבע.

כמובן שכל רגל ורגל קשור גם למאורעות המיוחדים שקרו לעם ישראל בראשית הולדתו ביציאת מצרים. זהו אספקט נוסף של שלושת הרגלים - מערכת זכירת יציאת מצרים. חג הפסח לעצם היציאה ממצרים, חג שבועות למתן תורה, ואילו חג סוכות זכר לענני הכבוד ולסוכות בהן הושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים. כאן הסוכה תופיע כמעין זיכרון רב חושי לשמירתו של הקב"ה על עמו. לאמור – כשה' איתך, גם במקום המסוכן ביותר - מדבר צחיח שהוא גם מקום נחש ועקרב, תוכל לשבת עם דפנות עראי וסכך לראשך ולהרגיש הכי בטוח. אנחנו צאן מרעיתו של הקב"ה, ומעין מה שכתוב ביעקב 'למקנהו עשה סוכות' מתקיים בנו. 

אלא שבחודש תשרי יש מהלך נוסף של חגים. חגים אלו לא קשורים במובהק ליציאת מצרים ואין להם שום שייכות לנושאים חקלאיים. ראש השנה ויום הכיפורים שייכים למהלך אחר, מהלך של דין, תשובה וכפרה.

אלא שפתאום באמצע חודש תשרי, בסמיכות ליום כיפור אנו פוגשים בחג סוכות. מדוע? מאוד לא מסתבר לומר שסוכות נפל 'במקרה' לאותו חודש, ולכן אנחנו מוכרחים לשאול את עצמנו – מה הקשר של חג הסוכות לשאר חגי תשרי.

לשאלה זו תשובות רבות אך אנו נעסוק רק באחת מהן. האר"י הקדוש היה דורש את הפסוק שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני – שמאלו תחת לראשי אלו ימי הדין של ראש השנה עשי"ת ויוהכ"פ, וימינו תחבקני – זו מצוות סוכה. האריז"ל ממשיל את מהלך חגי תשרי למעין חיבוק אלוקי גדול אחד של הקב"ה את כנסת ישראל. אם כן, מהלך חגי תשרי הוא המהלך שבו אנו זוכים לעמוד לפני ה' באהבה. אלא שעל מנת שנוכל להגיע לאהבה אמיתית עלינו להקדים לה יראה.

גם בזוגיות כולנו יודעים שאהבה שלא מבוססת על כבוד והערכה לא תוכל להתקיים. ההערכה היא הבסיס לאהבה אמיתית, אם האוהב לא רוצה ליפול לאהבה עצמית מנצלת או מנוצלת על כל אחד מן הצדדים לכבד את המקום של השני, לתת לו מקום כישות נפרדת ולא כאובייקט ורק לאחר מכן להגיע לאהבת אמת והתחברות.  כך, בימי הדין אנו עומדים בכובד ראש ומתייחסים ברצינות ליחסים שבינינו לבין הקב"ה. אין כאן משהו צדדי בחיינו אלא שורשי ואמיתי. מתוך כך אנו ממשיכים לחיבוק האלוקי של הסוכה – הביאני המלך חדריו. גרים יחד עם הקב"ה כביכול. הסוכה היא בית שבו ישראל וה' יכולים לחיות יחד. ואין שמחה גדולה מזו של אוהבים שסוף סוף מתחברים.