מי אתה חבר?

בעקבות הכוזרי [3]

היהודי שנבחר לדבר עם מלך כוזר [או פשוט 'הכוזרי'] מכונה בפי ריה"ל 'החבר'.
זוהי דמות פלאית של חכם יהודי שמדבר בשפה שכולם מבינים, אך כזו שמותירה טעם של עוד בפי השומעים. יכול היה ריה"ל לבחור בשמות רבים בהם תכונה אותה הדמות כגון הרב, היהודי או אולי אפילו בשמו. ואם ישאל השואל – 'מניין לנו מה שמו?' תשובתו בצידו, שמו של החבר עבר אלינו במסורת. בדרשה קדומה שנשא הרמב"ן זוהה החבר כרבי יצחק הסנגרי. 

נראה שהכינוי 'החבר' מבטא את היותו של החבר פשוט יהודי כשר. בתלמוד, 'חברים' ו'עמי ארצות' היו שמות של מעמדות קדומים אליהם התחלק עם ישראל. 

עמי הארצות היו יהודים שאינם ממלאים את תפקידם ואינם מקפידים על קלה כחמורה.
עם הארץ הוא גם שם נרדף לאדם שלא למד תורה.
החברים לעומתם, הם יהודים תלמידי חכמים וכאלה שקבלו על עצמם שמירה בהלכות טומאה וטהרה, הקפדה על הפרשת תו"מ וכן זהירות יתירה בקיום המצוות.

 אם כן, לפנינו הלימה בין החכמה [לימוד תורה] להתנהגות המוסרית [המצוות המעשיות]. דבר זה עצמו הוא כמעט בגדר חידוש בעולם כולו. המתמטיקאי לא צריך להיות ספרה, המוזיקאי לא צריך להיות תו ומרצה לאתיקה לא צריך להיות מוסרי. ביהדות אין להשקפה זו מקום. רב שאיננו אישיות מוסרית גם חכמה אין ללמוד ממנו.

אך לעניות דעתי ישנה סיבה נוספת, החבר הוא גם הדמות שיכולה לחבר בין קצוות, בין דורות.
ברמה של עם ישראל- החבר מחבר את דור הגלות לימים טובים יותר, יציאת מצריים, מעמד הר סיני, עם ישראל בארצו, בית מקדש וסנהדרין ניצבים והכל על מקומו בשלום.
וברמה עולמית- גם שם החבר פועל חיבור. ישראל והעמים הם מעין שתי קצוות על אותו סרגל אנושי. חלק מענינו של עם ישראל בעולם הוא להצעיד את העולם כולו לעבוד שכם אחד דהיינו באחדות את הקב"ה. זהו הייעוד עליו אנו אומרים בתפילה 'לתקן עולם במלכות שדי', וכנראה שגם זה ירושה מאבותינו וכמו שנאמר על אברהם אבינו ע"ה במדרש 'אחותי – זה אברהם אבינו שאיחה את העולם כולו', איחוי הוא חיבור.

כך יכול מלך כוזר להתחיל את ראשית המסע עם חבר לדרך.