דרשה לליל ראש השנה - שרים את זה

את השנה החדשה יהודים מקבלים בשיר. ברוב קהילות ישראל נוהגים לשיר את אחות קטנה. לא בדקתי אבל למרות שיש כמה מנגינות לשיר נדמה לי שיש איזה מוטיב חוזר ביניהם. אולי משהו מהוד קדומים של העבר, של בית המקדש.
כעין זה שמעתי ממוזיקולוג שהמזמור שאומרים במוצאי שבת בכל קהילות ישראל הוא במנגינה דומה בין אצל האשכנזים ובין אצל הספרדים. כנראה שהמגינה הגיעה ממקור קדום משותף. ומסתבר שהמקור הזה הוא לא אחר מאשר שירת הלויים של בית המקדש.

מעניין לציין שכשאתה מגיע לבית המקדש זה אחד הדברים הראשונים שאתה פוגש – שירה. התורה כל כך מחשיבה את שירת הלויים עד שהיא נותנת להם מעשר שני על מנת שימשיכו לעבוד את עבודת הקודש באין מפריע כך אומר רבי יהודה הלוי בכוזרי. ריה"ל עצמו [שנמנה על הלויים] משקף בשירה שלו משהו מאותה שירה מדהימה. המשורר הגרמני הנריך היינה אמר פעם על ריה"ל שאלוקים כל כך אהב את הנשמה של ריה"ל שלפני שהיא ירדה הוא נתן לה נשיקה מצלצלת, ואת הצליל של הנשיקה הזו עדיין אפשר לשמוע בשירה שלו. אפילו ראש השנה עצמו נחוג יומיים בגלל החשש 'שמא יתקלקלו הלויים בשיר'. לכל יום מנגינה משלו, שיר של יום.

במשנה במסכת שבת אנו מתוודעים למובן נוסף של המילה שיר. 'הכל יוצאין בשיר' אומרת המשנה, דהיינו בהמות יכולות לצאת בשרשרת שעל צווארן. השיר הוא גם שרשרת, לא פלא של'חתיכה' משיר קוראים חרוז, וחרוז ועוד חרוז יוצרים שיר - מחרוזת, שרשרת. 

כשאנו שרים בצאת השנה הקודמת ובפתח הבאה אנו מחברים את השנה הקודמת והחדשה באמירה שהכול חלק מתהליך אחד שכולנו חלק ממנו – המלכת ה' בעולם.

בפתח התפילה המיוחדת של ראש השנה אנו קוראים – 'לדור ודור המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש'. יש כאן משמעות מיוחדת לשרשרת הדורות, אנו יושבים כאן סבא, אבא, נכד וגם אם לא כולנו זכינו לשבת השנה פיסית עם אבא, כשאני בא לבית הכנסת זה כי אבא שלי הביא אותי. שרשרת ארוכה ומדהימה שהתחילה מאברהם אבינו ותמשיך עד עולם.

אנחנו חלק משיר אדיר שמתנגן כבר שלושת אלפים שנה וכולנו כלי נגינה בו. בואו נשיר.