על ההווה ועל הנצח

Photo by Jon Tyson on Unsplash

'אתם ניצבים היום' - זה ראש השנה

בפסוקים רבים בתורה אנו מוצאים את המילה 'היום'. 'אשר אנוכי מצוך היום',  'אתם נצבים היום כולכם' וכדומה.

כנראה שמעולם לא חשבנו על זה אבל המילה היום בתורה אומרת דרשני. הרי התורה כולה היא נצחית ומתאימה לכל זמן, מדוע אם כן לומר 'היום' כאילו זה נכון דווקא להווה מסוים שמבחינתנו הוא עבר רחוק [3000 שנה פחות או יותר].

חז"ל ביארו לנו 'שלא תהא התורה בעיניך כאגרת ישנה מהמלך אלא כאגרת חדשה - שיהיו בעיניך כל יום כחדשים' [תרגום חופשי].
החידוש שבדברים הוא שהמילה היום לא באה לתאר זמן אלא עמדה נפשית. עליך לחוש כאילו קבלת את התורה היום, כאילו נכנסת לברית עם הקב"ה היום. התורה איננה אגרת ישנה כי אם עיתון יומי כביכול, מעודכן לחלוטין ונכון לכל זמן. יותר מזה היא אגרת אישית מהמלך אליך. לא רק נכון תמיד כי אם גם נכון אליך תמיד.

 אם חושבים על זה לעומק, זו בעצם המשמעות הפנימית של המילה נצח. נצח איננו זמן מאוד מאוד ארוך. נצח הוא לא שייך למסגרת הזמן בכלל, ולכן הוא תמיד חידוש. או במילים אחרות - לא רק שלא פג התוקף של התורה כי התורה היא המוצר עם חי המדף הארוכים ביותר, אלא שבכלל אין לה זמן מסוים, מבחינה זו היא ניתנת בכל יום מחדש. התורה לא אקטואלית אפילו עכשיו, היא אקטואלית דווקא עכשיו. היום.

אם כן משמעות המילה היום היא במילים אחרות – ההווה.

בהמשך לדברים – בזוהר הקדוש מוסבר שהמילה 'היום' שבפסוק 'אתם ניצבים היום' כביכול מכוונת בכל זאת ליום מסוים – לראש השנה.
יכול להיות שבדברי הזוהר סוד מחודש. ראש השנה מלמד אותנו את סוד ההווה.
אדם עובד ה', כזה ש'עובד דרך הנשמה', גם הוא הופך להיות 'חתיכה של נצח'. התורה לא רק נצחית בעצמה, היא איננה רק 'חיי עולם' אלא גם 'חיי עולם נטע בתוכנו'. לכל יהודי יש נשמה אדירה ש'גדולה' על העולם הזה בכמה מידות, הנשמה הזו היא חתיכה נצח כביכול. 'העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין' - אמר החכם, וצדק. אין זמן ממשי שהוא בידיים שלנו חוץ מההווה, רק עליו יש לך שליטה. אם תעשה דברים נכונים עם ההווה הוא יהפך לנצח. אם מקיימים בו תפילה, תורה, חסד אז ההווה הזה לא עובר כי אם נשמר לעד. כך אנו מוצאים גם בתורת הסוד על אברהם אבינו עליו השלום שהיה 'זקן בא בימים' דהיינו שהביא יחד איתו את כל הימים שלו לעולם הבא. אברהם לא חי באופן זמני הוא הפך את הקיום שלו לנצחי על ידי כך שכל רגע ורגע מימיו נדבק בנצח של עשיית רצון ה'.
אם ראש השנה הוא היום שלך ['היום הרת עולם', היום תאמצנו היום תברכנו וכו'], אז אתה בעצם מבין את סוד ההווה. הקב"ה מחיה את ההווה כל רגע ממש. בריאת העולם איננה משולה ללחיצה על כפתור כך שאם הקב"ה ירצה לכבות את העולם יצטרך ללחוץ שוב כביכול.
בריאת העולם היא הפחת חיים מתמשכת ממנו אלינו וברגע שהקב"ה יחליט להפסיק הכל יחזור לאין גמור. הקב"ה מהווה את העולם ובעצם מהווה כל הזמן רק רגע אחד – את ההווה.

שם, בהווה, אתה פוגש את הקב"ה, ואתה יכול להפוך הווה לנצח. 

לרגעים תבחננו, היום, אם בקולו תשמעו!