אין לומר תחנון כשיצא רוב השבוע ללא תחנון (תשובה לרב העיר בנוגע לכט אייר התשע"ח)

שלום לדזיו ליה כבר בתיה, בנן של קדושים, כבוד רב העיר בת ים ת"ו הרה"ג הרב אליהו בר שלום שליט"א,

שמחתי באומרים לי שבבית ה' היה הרב, וכיבד את קהילתנו בהופיעו בה במניין השני בתפילת שחרית ביום ב' [כ"ט אייר] השבוע. כן שמעתי כי הרב התפלא על המנהג וכן על הוראתי [לשאלת הגבאים] שלא לומר תחנון בשחרית ביום זה.

ואף שהרב בענוותנותו כיבד הוראתי ולא אמר תחנון מוצא אני לנכון לפרש את שיחתי כדרכה של תורה. הסיבה להוראתי זו הייתה משום שבכל השבוע מלבד שחרית של אותו יום לא היה תחנון. ביום א' ,כ"ח אייר, מצד כבוד יום שחרור ירושלים והנצחון הניסי במלחמת ששת הימים וכהוראת רוב מניין ובניין של חכמי א"י וביניהם הגרע"י (הוראה לישיבה 'חרדית' באשקלון משנת התשע"א שעתה נדפסה בשו"ת יחוה דעת ח"ז סי' פא בהערות ובכך נפרכו דברי האורחות מרן שהגרע"י רצה לומר תחנון אלא שנשא משרה ציבורית ועתה נתגלה מעבר לכל ספק שבטעות יסודם), ביום ג' חל ר"ח סיוון ולאחר מכן כמקובל עד י"ב בחודש, ויש לציין שהגר"ח פלאצ'י בספרו מועד לכל חי הביא שהיו שני מנהגים בתורכיה האם לא לומר תחנון אף ביג כדעת הכנה"ג או רק עד יב ועד בכלל כרוב הפוסקים ומשום תשלומי הקרבן וסיים שכל אחד יאחז במנהגו ולבסוף צידד שבחו"ל שחוגגים חג שבועות יומיים יש להוסיף שלא לומר תחנון ביג. ויש לציין כי ביום ב' עצמו במנחה כבר לא היה תחנון משום ערב ר"ח. ואם כן הייתה זו התפילה היחידה שהיו אמורים לומר בה תחנון כל אותו השבוע.

ואמרתי בליבי אולי אניח דעתו דעת עליון באמריי המועטים. ראשית מצינו סברת יצא רוב החודש בקדושה בחודש תשרי בפוסקים כידוע (וכמבואר בב"י). אך מאן יימר לן שכן יש לטעון אף לגבי יחידת זמן של שבוע. אכן בינותי בספרים ומצאתי בספר נתיבי עם עמ' ע"ט שכותב שכך המנהג בירושלים שכאשר יוצא שכל השבוע לא אמרו תחנון ורק ביום שישי היו אמורים לומר תחנון היו פוטרים גם יום זה מתחנון [בדוגמא שם - יום י"ג סיון שחל ביום השישי בשבת] והנימוק: 'דמאחר שעבר כל השבוע בקדושה מסיימים אותו בקדושתו'. ומכך שלא כתב הנימוק כיוון שמצינו שבחו"ל אין אומרים אף בי"ג משום שחוגגים שני יו"ט כפי שמצינו בפוסקים, מוכח שסבר שסברה זו של יצא רוב השבוע מספקת בפני עצמה. ועוד יש לציין כי בנתיבי עם שם רואים את היחס שהיה לתחנון במקומו שהיה דבר שבסיבה קלה יחסית ניתן לבטל. וכמו שמצינו שם בעניין עדות הצוף דבש על הבאת חתן בכוונה לביהכ"נ כדי לפטור מתחנון.

אך לכאורה עדיין יש לשאול – שבמקרה של הנתיבי עם כבר עבר רוב השבוע בקדושה ואילו בנידון דידן עדיין לא ורק יודעים שעתיד לעבור. אך ב"ה המציא לי ה' אבדתי בשו"ת האלף לך שלמה לרב שלמה קלוגר סי' של"א ששם כתב שכאשר ישנם שני ימים שאין אומרים בהם תחנון ובאמצע ישנו יום שאומרים בו תחנון אותו יום מתבטל לימים שאין אומרים בהם תחנון [ע"ע שכתב כן על ב' בסיון]. ואכן זה בדיוק המצב בנידו"ד.

ואחר שראינו שיש סמך למנהג בפוסקים כדרכה של תורה אוסיף רק כמחשבה בעלמא. בעוברי על ימי מגילת תענית ובפוסקים על ימים שאין אומרים בהם תחנון מצאתי שישנם ימים איזוטריים יחסית מבחינה היסטורית שביטלו בהם התחנון. ימי נצחון בקרבות או תיקונים מועטים. ולא אמנע מלהזכיר את אשר ראיתי בספר נהר מצרים שיום עליית הנילוס ופתיחת הסכר שבו  נהגו שלא לומר תחנון.
ועם כל הכבוד לימים הנ"ל, יום כ"ט אייר יום בו נכבשה חברון עיר האבות ומערת המכפלה, בה קבורים אבותינו הקדושים, לאחר 1300 שנה [!} בהם הייתה כבושה תחת יד הגויים, הוא יום משמעותי בהרבה.
ובפרט שהאי יומא קגרים שזכינו לראות בטוב ירושלים שבאותו היום ממש [כ"ט אייר התשע"ח] העבירה הגדולה שבאומות העולם את השגרירות שלה לירושלים ובכך אמרה בפה מלה כי 'נביאיהם' נביאי הנוצרים שקר דיברו. ואילו נביאינו נביאי האמת והצדק ברור מיללו שירושלים שייכת לעם ישראל באופן נצחי ולא לנוצרים או למוסלמים חס ושלום. כמה דם יהודי נשפך במסעות הצלב לכיבוש ירושלים ובכיבושים המוסלמיים עד שזכינו ל'אז יאמרו בגויים' הזה. ואיך תישאר עין יבשה לאור התקופה הגדולה בה אנו זוכים ליטול חלק. ואף שלא בגלל זה אבטל תחנון על דעת עצמי יש לפחות להזכיר עניינים גבוהים אלו ולפחות לומר בהם 'חזו לאצטרופי'.

כה דברתי ואתפלל לה' שאזכה שיתקבלו דבריי אלה בעיני כבודו.

החותם בהערכה 

נתנאל טל שאוליאן
רב קהילת מחזיקי תורה
וראש ביהמ"ד ציון להתחדשות יהודית