מה שאל מרן את המלאך?

תמונה: קטלוג הבולים הישראלי

אלו לא המרגלים שהיינו שולחים למשימת ריגול בעורף האויב.
כמו שכתוב בפרשה, שנים עשר המרגלים היו שנים עשר נשיאי ישראל, אלו אנשים מרוממים מעם. בספרים מופיע, ומסתבר מאוד שהם היו גדולי ישראל גם בתורה. אם אנחנו היינו שולחים מרגלים, היינו שולחים צוות מצומצם בהרבה, כזה שלא יקים המולה ולא יעורר חשד. היינו גם שולחים אנשים ש'יודעים את העבודה', בעלי מיומנויות בתחום הלחימה, השכלה רחבה וידיעת שפות. מה פשר שליחת אוסף ראשי הישיבה וגדולי ישראל למשימה?

שאלה נוספת שעולה היא מדוע בכלל לשלוח את המרגלים, וכי איננו מאמינים בהבטחת ה' שמדובר בארץ זבת חלב ודבש? ואמנם לו היינו מבינים את המילים 'שלח לך מרגלים' כפשוטן, היינו מבינים שזהו ציווי אלוקי. אלא שרש"י מביא מדרש חז"ל שדורש את המילה 'לך', לדעתך. כביכול אומר הקב"ה למשה אני איני רוצה לשלוח מרגלים אם אתה רוצה - שלח. ואכן, פירושו של רש"י מתאים לכתוב בהמשך התורה, כאשר מתאר משה רבינו ע"ה את הסיפור מנקודת מבטו לאחר תום ארבעים שנות העונש הוא אומר: וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן: וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃ (דברים א, כב - כג). ואם כן, מדוע לשלוח בכלל מרגלים, ואם חטא העם בשאלתו, מדוע הוטב הדבר בעיני משה?

כיוון מקובל לתשובה הוא על פי הכתוב בפסוקים שקראתם זה עתה, ישראל ביקשו מרגלים רק על מנת לדעת כיצד לכבוש את הארץ ולא האם לכבוש אותה. העם בקש מרגלים לא כדי לבדוק את טיבה של הארץ הטובה אלא כדי לדעת 'את הדרך אשר יעלו בה' בלבד ולכן הסכים לכך משה. אך הסבר זה לא מתיישב עם השאלות אותם ביקש משה מהמרגלים לבחון: וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים: וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃ (במדבר יג, יט – כ). הרי שלצד שאלות ביטחוניות ניצבות גם שאלות על עצים, איכות האדמה והפירות ולסיום אפילו בקשה להביא מפרי הארץ. אם כן, מה היא מטרת שליחת המרגלים?

לפני כחמש מאות שנה הטרידו השאלות האלו את בעל השו"ע רבי יוסף קארו ולכן, כמתועד בספר מגיד מישרים, הוא שאל אותן מאת המלאך שהיה מתגלה אליו כדי ללמד אותו תורה. התשובה לשאלות אלו מהממת וקצרה יחסית אך נושאת בתוכה רעיון עמוק שכדי להבין אותו נצטרך להרחיב מעט[1].

הסיבה שהאדם נקרא בשם זה היא מפני שהוא נלקח מן האדמה, האדמה כאמא של האדם. אך לפי הגיון זה בלבד נכון היה יותר שייקרא האדם - אדמי. על פי פנימיות התורה בשמות אדם ואדמה יש עומק נוסף. היחס שבין האדם לאדמה דומה ליחס שבין איש לאשה. במשך שנים התייחס האדם אל האדמה כמשאב חשוב וניסה לנצל אותו לשימושיו עד תום. אך עם ההעמקה בפנימיותה של התורה ועם התקדמות המדע והמוסר האנושי ביחס לסוגיות מעמד האישה ואיכות הסביבה מתגלה בשתי הסוגיות במקביל יחס שונה מבעבר. האשה לא עוד רק עזר כנגדו והאדמה אינה רק משאב שיש לנצל, יחס של כבוד ואהבה מתחיל למלא את העולם. כשם שעל האיש לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו (רמב"ם אישות טו, יט ועיין רקנאטי בראשית קלו) כך על האדם לתפוס את הקשר שלו עם האדמה. ואם הדברים נכונים למשפחת האנושות כולה הם נכונים שבעתיים לעם היושב בארץ אשר עיני ה' בה. זוהי ארץ שאסור להרגיש שהיא שייכת לנו אלא אנחנו אורחים בה גרים ותושבים.    

בעצם, מפתה מאוד להביט על ארץ ישראל במבט אינסטרומנטלי, כאילו היא כלי לקיום המצוות התלויות בה או כאמצעי לזכות על ידו לכפרה. למעשה, בעבר היו אפילו ספרים שעודדו רק אנשים זקנים לעלות לארץ כדי לחיות בה מעט ולהיקבר בה בלבד. אלא שכאן באים הנביאים לעזרתנו ובמקומות רבים מדמים את הקשר בין העם לארץ לא רק לקשר של אם ובנים, אלא גם איש ואשה או חתן וכלה. כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשֹׂ֤ושׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ (ישעיהו סב, ה). אלו רמות של הבשלה ושל הכרות רוחניות, ולא פחות מכך אלו גם רמות של הבשלה של המציאות.

אחת מההלכות השייכות לעולם הכבוד והאהבה של בני הזוג אוסרות על האדם לקדש אשה מבלי שיראה אותה תחילה ותמצא חן בעיניו (קדושין מא ע"א, אהע"ז לה, א). זו הלכה שבבסיסה עומדת אהבה שכן הנימוק להלכה זו הוא מן הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'.  רק לאחר מכן יכול האיש לקדש את אשתו, ובסוף התהליך עומדת החופה שהיא כבר שייכת לנישואין, לקשר הרציף שמתבטא גם בגשמיות. לכן היה צורך בנציגים של כלל ישראל  (י"ב הנשיאים נציגי י"ב השבטים והגדולים שבהם) שיבואו ויראו את הארץ, יתאהבו בה, יגבירו את החשק והכיסופים אליה בלבות עם ישראל. זו הסיבה שמשה רבינו מצא לנכון לומר למרגלים לטייל בארץ ולאכול ממנה כדי ליישם בצורה מיטבית את העניין. 

הסיפור הזה חשוב דווקא בעת שמתפרסמות תכניות חלוקה כאלה ואחרות. בעבר סיפר לי אחייני הרב שי שאוליאן שליט"א סיפור נאה שנושא בחובו את הרעיון הנ"ל. הוא סיפר שפעם הקשה עליו אדם שתומך במסירת שטחים במשל. 'דמיין שאתה גר בבניין מגורים ומולך גר מזה כמה דורות שכן ערבי. יום אחד מתחיל השכן לפלוש ללובי הקומתי. אתה כמובן בנועם מסביר לו שזה לא לעניין אך הוא בשלו. כל יום פולש עוד קצת, אתה מצידך מוחה על כך בתוקף ואט אט החיים בבניין הופכים להיות שדה קרב. פתאום מגיע השכן מלמעלה, זה שגר בפנטהאוס. הוא יורד מעדנות לקומה שלכם ולאחר שהוא מבין את הסיטואציה הלא פשוטה עם הערבי הוא מוציא ממנו הבטחה ששבוע הוא ישתמש בלובי ובלעדית ושבוע באופן משותף, הוא פונה אליך במבטא אמריקאי ומציע לך הצעה קח מאה אלף דולר ותוותר למען השקט האזורי. וכי יש בר דעת שלא מבין שזו עסקה מצוינת?' סיים ממשיל המשל בחיוך ניצחון. אך הרב שי שהיה אז נער צעיר לא נשאר חייב. הוא ענה שהמשל נאה רק בשינוי אחד. 'דמיין לעצמך שהשכן הערבי לא פולש ללובי, אלא מבקש לעצמו משהו אחר. יום אחד אתה חוזר הבייתה  ואתה פוגש את אשתך נסערת, לאחר שהיא שותה כוס מים היא מספרת לך שהשכן הציע לה להיות אשתו. כמה ימים אחר כך היא מדווחת על הטרדות מילוליות במעלית ולאחר שכל מחאותיך לא עזרו יום אחד היא מספרת שהוא כמעט תפס אותה והכניס אותה בכח לביתו... בשלב הזה אתה כבר מוכן לקרב ואז יורד השכן מלמעלה ומציע לך בחיוך לוותר תמורת מאה אלף דולר ולמצוא פשרה של שבוע שבוע...' הרב שי הצעיר לא היה צריך להמשיך, הויכוח נגמר.

המילים אהבת הארץ צריכות לקבל חיות ושמחה ולהתחבר עם מושג האהבה הזוגית.

נשים לב לשתי עצות מעשיות שיש בדברי התורה להתחברות 'זוגית' של עם ישראל לארץ. בספר אם הבנים שמחה (עמ' רפג - רצ) כתוב שכשם שאנו מתקנים את חטא שינה לפני מתן תורה בכך שאנו נעורים כל הלילה בליל שבועות כך עלינו לתקן את חטא המרגלים. נראה כי קיום עצות אלו עין טובה וחיובית על הארץ לשם התחברות אליה יהווה תיקון לחטא (אגרות הראי"ה ח"א עמ' קיב – קיג).
העצה הראשונה - חשיבות הטיול בארץ, המרגלים נשלחו לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה במשך ארבעים יום, כנראה שכדי להשיג משהו צריך לדעת להזיע עבורו. ולא עוד, כדי לאהוב מישהי צריך להכיר אותה וכך הדברים גם בנוגע לא"י. ובעומק יותר המושג ידיעת הארץ מזכיר את המושג 'וידע האדם את חוה אשתו' ידיעת אישה. מעניין שהטיול בארץ היה גם מנת חלקו של אברהם אבינו וע"פ רבינו בחיי בפרשת לך לך (בראשית יב) נועד להשגת נבואה. 

העצה השנייה - אכילה מפירות הארץ. לא רק שה' מבקש מהמרגלים להביא מפרי הארץ, הקב"ה בעצמו משבח את הארץ בפירותיה. היו צדיקים שהלכו במיוחד למקומות בהם הפירות היו טעימים במיוחד על מנת לטעום מהם (עיין שו"ת תורה לשמה סי' תיח).

העצה השלישית, אותה לא כתבה התורה במפורש מסיבות מובנות היא ללמוד על ערכה ומהותה הרוחנית של ארץ ישראל מתוך התורה עצמה. מקורות תוכלו למצוא כאן.

---

[1] כיוונים דומים נמצאים בשל"ה הקדוש והעמק דבר לנצי"ב מוולוז'ין.