איזו מצוה מקיימים כשמקרבים רחוקים?

פעמים שיושב בית המדרש חש כי יציאה החוצה לשם לימוד אחרים הוא נֶטל על כתפיו, ואף אם הוא כבר יוצא ומלמד, הוא עושה זאת ככפוי שד וחש כי בעצם יש בדבר ממד של 'ביטול תורה באיכות'.

במאמר שלפניכם הייתי מעוניין להעמיד במבחן תחושה זו.

אז איזו מצווה מקיימים כשעוסקים בקירוב רחוקים? 
בחובות הלבבות בשער אהבת ה' כותב רבינו בחיי כך - 'וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו, אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא שזכיותיו נכפלות בעבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים'. מכאן ברור שהמחשב חשבונו של עולם ישתדל לעשר מזמנו [לפחות] לטובת הפצה לרבים ומקיים בכך מצוות אהבת ה'.
אך לעניות דעתי יש בדבר נופך נוסף הנוגע לעצמיות מצוות תלמוד תורה.  

הגמ' בברכות לומדת את עניין ברכת התורה מן הפסוק "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו". ואף אם נאמר כי אין זה לימוד בתוקף של מצווה מן התורה אלא אסמכתא, הרי כבר לימדונו ראשונים שגם לאסמכתאות רעיון ועומק רב. יש להבין כיצד מן הפסוק כאן רואים את עניין לימוד התורה. בפשטות נשמע ש'הבו גודל לאלוקינו' הוא עניין הברכה ו'כי שם ה' אקרא' זה עניין התורה. משה אומר לישראל: כאשר תרצו ללמוד תורה ,היינו לקרוא בשם ה', אזי תנו גודל בברכה לה'. אך נשאל מדוע פעולת לימוד התורה מסומנת בפסוק בשם 'קריאה', ועוד 'קריאה בשם ה''.

טרם נענה על כך נשתדל לבחון סוגיה מרכזית ויסודית אחרת. בסוף פרקי אבות למדנו על מעלותיו של הלומד תורה 'לשמה' והבנו ששיא לימוד התורה נקרא כך. אם כן, מהו לימוד תורה לשמה? שלל תשובות נאמרו על שאלה זו, אך ישנה תשובה פשוטה וחשובה שאי אפשר להתעלם ממנה. מהגמרא עצמה בדיון גבי המושג תורת חסד עולה הגדרה נפלאה. הגמרא בסוכה מט מסבירה שיש שתי הבנות מה היא 'תורת חסד'. יש אומרים שזו תורה לשמה ויש אומרים שזו תורה על מנת ללמד. לאור הכלל שהיה חוזר עליו הרצי"ה שאין מחלוקות באגדה, יש לומר שלמדנו מכאן הגדרה בתורה לשמה. תורה לשמה היא היא תורה שאינך לומד ומלמד עבור עצמך אלא לאחרים. ובמילים אחרות - מלמד על מנת שתהיה התורה בעולם. כך גם עולה מדברי הראי"ה באורות התורה – תורה לשמה היינו לשם התורה. כביכול, אתה השליח של מסירת התורה. בספר רוח חיים על פרקי אבות כותב הרב חיים מוולוזי'ן משל נאה שמסביר זאת – משל לעצים שיש להשיטם בנהר לצורך כך האדם בונה מהן דוברות [רפסודות גדולות] עולה עליהם ושט על ידם במורד הנהר. כשמגיע למחוז חפצו, משתמשים באותם העצים של הדוברות לבנייה. העצים במשל הם דברי התורה. האדם ששט בנהר, בונה מהם דוברות עושה זאת עבור העצים עצמם, עבור התורה והבאתה למקומות בהם היא עדיין לא נמצאת.

בפרקי אבות נאמר "יהי מורא רבך כמורא שמיים" והיינו שכאשר לומד האדם ירגיש כאילו לומד עכשיו מסיני. אך יש להסתכלות זו היבט נוסף - עליך הלומד מוטל להיות כמשה, להיות שליח לעולם כולו להעביר את התורה.

עתה נחזור לבאר מה היא קריאה בשם ה'. במושג זה כבר נפגשנו בסיפורי התורה על האבות ופועלם בעולם. הרמב"ם בתחילת הל' ע"ז מספר על אברהם אבינו לאחר שהכיר את בוראו – 'וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. והָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא-לג) 'וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם'. וכן הרמב"ן על הפסוק ויקרא בשם ה' [בראשית י"ב, ח'] – "והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה' מודיע אותו ואלהותו לבני אדם". ובאמת מקור דבריהם ברוך כבר מהמדרש כפי שסיים הרמב"ן שם – "וכך אמרו בבראשית רבה (לט טז) מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה". ואם כן פרסום שם שמים בהמון נקראה קריאה בשם ה'.

כעת תישאל השאלה מדוע התורה נקראת 'שם ה''? תשובה לכך ניתן לומר ע"פ הזוהר הקדוש:  התורה שמותיו של הקב"ה. ביהדות השם איננו סמל קולי בלבד, אלא השם מבטא מהות. כך הוא בוודאי כשמדברים על שמותיו של הקב"ה. היחס שלנו אל הקב"ה באופן הבסיסי ביותר, באופן ההיכרות שלנו עם הי"ת הוא התורה.

הסיבה לכך שעיקר תלמוד תורה הוא מסירתה לאחרים כנראה נובעת מהצורך הבסיסי שבכל מצווה להידמות לקב"ה ולהדבק בו. התורה עניינה שנמסרת מלמעלה למטה, ולכן אופן הלימוד הנכון שלה זהה.

לאור כל האמור לעיל אנו מוצאים דבר מדהים. ללימוד התורה קוראת התורה עצמה בחומש האחרון קריאה בשם ה' [כי שם ה' אקרא] והיא עצמה מלמדת אותנו בחומש הראשון שקריאה בשם ה' הוא פרסום שם שמיים בהמון [ויקרא בשם ה'].

נמצינו למדים – הפצת התורה בהמון היא עצם מצוות תלמוד תורה לשמה!

מכאן ברכה שלוחה למורנו הרב אשר זכה ורבים זיכה בעיר בת ים והגלילות בלימוד תורה בהמון ובהחזרה בתשובה. יהי רצון שנזכה ללכת בדרכיו.

(פורסם בחוברת לכבוד 30 שנה לקהילת אורות התורה התשע"ו)