אל תזלזל בעצמך

כשנפטר עקביא בן מהללאל ביקש ממנו בנו שיפעל אצל חבריו חכמי ישראל שיקבל מהם הכרה ומקום בבית המדרש. עקביא בן מהללאל סירב. "אמר לו בנו, 'שמא עילה מצאת בי?' אמר לו - 'לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך' (עדויות סוף פרק ה).

בפרשה טוען קורח על משה בפני עם ישראל – 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה''? לכאורה זוהי טענה תמוהה, שכן לפי ההיגיון הזה גם לקרח לא מגיעה שום שררה ואם כן מדוע הוא תובע להקטיר קטורת. יש שתרצו שאכן מדובר בפעולת הטעיה, מעין 'ספין' שעשה קורח כדי למשוך אחריו את המון העם. ויקהל עליהם קרח - בְּדִבְרֵי לֵצָנוּת כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הָלַךְ אֵצֶל הַשְּׁבָטִים וּפִתָּה אוֹתָם — "כִּסְבוּרִין אַתֶּם שֶׁעָלַי לְבַדִּי אֲנִי מַקְפִּיד? אֵינִי מַקְפִּיד אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֻּלְּכֶם, אֵלּוּ בָאִין וְנוֹטְלִין כָּל הַגְּדֻלּוֹת". (רש"י טז, יט). אך הרמב"ן מסביר כיצד בעומק טענתו של קורח אכן הייתה עבור כל ישראל.

בפרשות הקודמות למדנו כיצד הלוויים נבחרו להחליף את הבכורים ולכן פדו אותם. מהו עניינו של הבן הבכור? ראשית, הבכור או הבכורה הם אלו שהפכו את הזוג למשפחה, את האיש והאשה לאבא ואמא. לאחריהם נתווספו הבנים והבנות למשפחה קיימת. יתרה מזאת, ככלל את הבכור רואה התורה כאחראי לצד המוסרי של הבית. כאשר רוצה התורה לומר שישמעאל עשה תשובה היא מתארת כיצד הוא מקדים את יצחק אליו בקבורת אביו כאומר – על אף שמבחינה כרונולוגית אני נולדתי קודם, אתה קודם לי. ובאופן בולט רואים זאת בבן הבא במשפחת אברהם אבינו ובמאבק יעקב ועשיו על הבכורה. גם העם כולו נקרא הבן הבכור של הקב"ה כמו שאמר משה לפרעה 'בני בכורי ישראל', ומסביר החזקוני שלפי דימוי זה כל האומות נקראים בנים ואנחנו הבכורים של האנושות. למעשה שיאה של יציאת מצריים הגיע דרך הבירור הזה בדיוק – מי הוא הבכור האמיתי, על ידי מכת בכורות.

חז"ל מלמדים אותנו שהכוונה המקורית הייתה שעבודת הקרבנות תתבצע 

על ידי הבכורים מכל עם ישראל ולא על ידי שבט ספציפי. חישבו על זה, אם העבודה הייתה על ידי הבכורות, היה נצר מצב מעניין שבו לכל משפחה יש מעין נציג משלה בבית המקדש וכך כל בית אב חש שיש לו קשר ישיר אל הקדושה. באופן כזה היה ניתן לראות כיצד הקדושה נמצאת בכל ישראל והיא מתבטאת דרך הנציגות שכל משפחה שלחה בדמות הבכור.

ההחלפה הזו של הבכורות בלוויים כאבה לקורח ואותה הוא ביטא בפני העם – עד עכשיו כולנו היינו קדושים, מדוע עכשיו אתם מחלקים את הקדושה לשבט מסוים? לכן גם הצטרפו אליו בני שבט ראובן שהיה הבכור לפני שנתנה בכורתו ליוסף (או ליהודה). זו גם הייתה הסיבה לכך שביקש קורח לפעול שכל הרוצה להקריב קטורת יוכל לעשות זאת. טעותו של קורח הייתה גם היא בכמה מישורים. ראשית, הוא לא שם לב כיצד עינו מטעה אותו, בעצם הוא מתעניין בכבודו ולא בכבוד אלוקים. שנית, האדם צריך לכוף את מחשבותיו ורצונותיו לרצון הבורא כפי שניתן ביד משה.

אך בעומק יש כאן חוסר הבנה גרוע יותר, קורח לא מייחס מספיק משמעות 

למעשיו של האדם. לדידו אם בחר ה' בבכורות אין שום אפשרות להחליפם (על אף שלא מצאנו שום שבועה או הבטחה שכזו). אנו יודעים לעומת זאת כי החלפת הבכורות בלויים הייתה פועל יוצא של חטא העגל בו חטאו ישראל מלבד שבט לוי שנשאר נאמן לאלוקיו. גם לאחר מכן היה זה שבט לוי שנאסף סביב משה לקול קריאתו 'מי לה' אלי' והיה מוכן אף לחרף נפשו עבור קריאה זו. ובאמת שבט לוי זכה לכך בדין עוד במצריים, בזכות השמירה על ברית המילה ובזכות שתיים מבכירות בנותיו, שפרה ופועה, שהסכימו למסור נפשן ובלבד שיצילו את בני ישראל מהשלכה ליאור. המעפילים בפרשה הקודמת זלזלו בהשלכות של חטאי האדם, קורח מזלזל במשמעותם החיובית של מעשיו של האדם, לכן אין לו עוד מקום על פני האדמה, שכן אם את הכל עושה ה' – מה צורך לו באדם כשותף? ובטלית שכבר כולה תכלת אין צורך בפתיל תכלת נוסף לשיטתו...

נלמד ממעשה זה, להבין את השליחות העצומה והמשמעות שיש לכל אחת 

ואחד מאיתנו בעולמו של הקב"ה.