שו"ת בעניין מכירת יוסף וחטא השבטים

שלום עליכם ר' מרדכי ש. היקר,

כבודו טען כי לא היה חטא האחים שרצו להרוג את יוסף הצדיק אלא רק על מכירתו ואדרבה אם היו הורגים אותו לא היה זה חטא כלל אך המכירה להחטיאו הייתה החטא. וזו הסיבה לקריאת שם החטא 'מכירת יוסף'.

ראשית אכתוב את טענתי בצורה מסודרת ואחר כך נתפנה לראות האם המקורות אותם הבאת סותרים אותה.

ככלל כאשר לומדים חטאי גדולים יש לגשת בזהירות רבה. האנשים עליהם אנו מדברים הם מלאכים ממש מבחינתנו והשגתינו קצרה בבחינות הגבוהות אליהן הגיעו שנים עשר שבטי - יה. חז"ל והפרשנים קרבו אלינו במידת מה את ההבנה כיצד ללמוד את התורה אליבא דמדרגותיהם הגבוהות ודרשו כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה וכדומה [עיין שבת נ"ה].
אך עדיין יש צורך לתת מקום לפשט הכתובים שהרי כלל אמרו חז"ל - אין מקרא יוצא מידי פשוטו. כיצד נעשה זאת?
ידועה דרשת חז"ל המוציאה כתוב מידי פשוטו של עין תחת עין ודרשו חז"ל כסף. ההסבר לפשט הוא שמן הבחינה המוסרית ממש מגיע למוציא עין חברו שיוציאו לו אותה חזרה אלא שבמציאות הקיום של זה קשה מאוד [שכן יש שהמוציא עין חברו יש לו עין אחת ולהוציא לו עין יהיה לעוור אותו לחלוטין ואין זה עין תחת עין וכדומה – עיין בבא קמא פרק החובל בדברי רב אשי], ולכן עושים זאת בכסף. אך עדיין אליבא דאמת היינו צריכים להוציא את עין המזיק [וכן יהיה זה בעיניך חמור כאילו הוצאנו].
בהמשך לדברים אלו אנו מתוודעים לעיקרון 'המחוגה האלוקית' [מונח שהטביע הראי"ה קוק בעין אי"ה על שבת נה כל האומר ראובן חטא]. בקצרה: גם אם נסביר שחטאם של הגדולים היה דק מן הדק – למעלתם היה זה כמו שעבורנו החטא הרשום בפשט התורה. לכן עונשם ראוי שיהיה גדול כמו מה שנראה לנו מהפשט.

בלימוד הפשט נראה כאילו האחים קנאו על כותונת ודברי חלומות. הפרשנים ילמדו אותנו שהיה זה עמוק בהרבה – מחלוקת על דרכים בעבודת ה' או על ניסיון להרוג אותם כדין רודף וכו'. אך האם אחרי כל התירוצים נוכל לומר שהאחים לא חטאו? חס ושלום! אם נאמר כך באופן גורף אזי לא לימדתנו התורה כלום! ודאי שחטאו, וחטאו חטא חמור מאוד כפשט הכתובים. אלא שהיו להם כוונות נשגבות שהביאו אותם לטעות נוראית, לא היה זה רצח מתוך סערת רגשות פראית אלא נלווה למעשיהם חשבון שכלי וצידוק מוסרי ואולי אפילו אידיאולוגי. אך אחרי כל החשבון – היה זה חטא נורא מאוד. [עיין גם מהר"ל באר הגולה על חטא דוד ובת שבע].

עתה בבואנו ללמוד את המפרשים [ספורנו, אוהחה"ק ועוד] נשים לב כי כל שאמרו הוא מה היה הצידוק בעיני האחים [דייק בספורנו שכתב 'בעיניהם' ואי לאו כמו שכתבתי מילה זו מיותרת] ולא שח"ו בשל מה שאמרו זה היה מותר או מצווה אליבא דאמת. ויש לומר עוד שבאמת מה שעיוות את החשבון מבחינה פנימית היה שנאה וכעס [עיין למשל אוהחה"ק שם פס' כ"ג וכן דרכם של בעלי המוסר לדרוש עניינים אלו אך אכמ"ל].

והגע בעצמך – לו היו האחים הורגים את יוסף כיצד הייתה מיטת יעקב שלימה הרי לא היו עוד שנים עשר שבטים [וודאי לא היו אפרים ומנשה]. ואם כן ח"ו לא היה עם ישראל. ועוד מדוע שבחה התורה ושבחו חז"ל את מעשהו של ראובן שביקש 'להצילו מידם' ובשלו לא הרגו את יוסף כי אם השליכוהו בבור? 

ומה שנשאר לכבודו מן התימה עלי מדוע אמרו חטא מכירת יוסף ולא חטא הריגת יוסף – התשובה פשוטה. בפועל הם נידונים על מה שעשו בפועל ולא על מה שבקשו לעשות ואיך יקראו חטא הריגת יוסף או נסיון להריגתו אם בפועל מכרו. ואין הכי נמי שאם היו הורגים ח"ו [באופן היפותטי – שהרי אז לא היה עם ישראל כנ"ל] היו נידונים על חטא הריגת יוסף.

בברכת התורה

נתנאל טל שאוליאן