החסד הכי אדיר בעולם

פרשת ויצא אינה מהפרשות הפשוטות בתורה.
לפניכם כמה שאלות שעולות מהסיפור שמספרת לנו הפרשה:

• כיצד בפועל מרמה לבן את יעקב בדבר כה קריטי?
• מדוע לאחר שיעקב כבר מגלה שרימו אותו הוא מוכן לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל – הרי כבר עבד פעם אחת?
• מה העמדה של לאה בנוגע למעשה הרמאות הזה, מדוע היא לא מסרבת 'לקחת' את הבעל של אחותה?
• כיצד יכולה לאה לומר לרחל: 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם מדודאי בני' – הרי לאה היא זו שלקחה את בעלה של רחל?!
• אם לאה אכן אמרה אמירה כה נוראית מדוע בכל זאת נתן לה ה' בן בעקבות המעשה?

ברשותכם אספר את הסיפור בצורה מעט מרעננת, והשאלות הקשות יקבלו מענה בדרך ממילא[1].

רחל ולאה נולדו כתאומות זהות לאביהן לבן ולאמן עדינה[2]. במקביל, לרבקה אחות לבן ולבעלה יצחק נולדו תאומים, יעקב ועשיו. אך טבעי היה כי הבכור יתחתן עם הבכורה והצעיר עם הצעירה. כך ה'מיועדת' הטבעית לעשיו הייתה אמורה להיות לאה. לכן התורה מדגישה את עובדת רכותן של עיניה של לאה[3] – משהגיעו לחרן השמועות אודות אופיו הבעייתי של עשיו, לאה הצעירה לא הפסיקה לבכות ולהתפלל שלא תיפול בחלקו. כאשר יעקב פוגש לראשונה את רחל הייתה זו אהבה ממבט ראשון, אך משהו בתוכה לא היה שלם. דאגה גדולה לאחותה קיננה בלבה הטהור.

ואולי, מראש הציגה רחל לאחותה לאה מצג שווא בו היא משמשת מעין שליחה בין יעקב לבינה ובעצם יעקב מעוניין בה (בלאה) מעיקרא. את הסימנים[4] לא מסרה רחל ללאה כאומרת קחי את סימניי ואת בעלי, אלא בצורה מתוחכמת בהרבה – היא עשתה זאת כאילו היא רק מעבירה אליה את המסר מיעקב. רחל לא הייתה כפופה ללבן כלל ועיקר[5] ויכלה בקלות שלא לרמות את בעלה לעתיד אך היא עשתה זאת בכל זאת מתוך הכרה מלאה שנבעה מטוב ליבה והיכרותה עם ליבו הגדול של יעקב. זו גם הסיבה שלאה לא התנגדה, בחושבה שיעקב באמת ובתמים רוצה בה היא פשוט שמחה על כך. ובאמת, רחל סוללת את דרכה של אחותה לבניית בית נאמן בישראל עם יעקב, כעצתו של לבן אך כלל לא מטעמיו האינטרסנטיים. כדי שהמזימה תצליח לבן מצידו דאג לעשות את הכל בחסות משתה יין[6] וסמך על עובדת היות הבנות דומות עד מאוד כאמור,  נקודה נוספת שסייעה ל'אירוע' לעבור בשלום היא צניעותו המופלגת של יעקב[7].

ואכן, רק בבוקר מבחין יעקב שמדובר בעצם בלאה. מסתבר שבהבחינו יעקב אינו פונה ללבן אלא בראש ובראשונה לרחל, ואולי מסתבר אפילו יותר שרחל מקדימה ופונה אליו להסביר לו את מעשיה. היא מסבירה לו את המצב המורכב, את ההצלה של לאה מציפורני עשיו, ואת הדרך בה היא פעלה ובכך מציעה לו להפוך להיות שותף סוד. יתרה מכך, באחד המדרשים (בר''ר ע, יט) מתואר דו שיח בין לאה ליעקב שבה מסבירה לאה את מעשיה על ידי הצבעתה על רמאותו של יעקב. ניתן לומר שדו שיח זה לא התרחש במציאות אלא היה מעין מה שלאה יכלה לטעון. יש כאן טענת עומק גדולה - במעשה הרמאות שלך קבלת על עצמך את ברכתו של עשיו ואת נחלתו. הברכה אינה עניין חיצוני אלא באה יחד עם תפקידיו של עשיו, וזה אומר בין היתר שקבלת גם אחריות על אשתו - עלי. ואכן יעקב לא מתחמק. על מנת שלא להעליב את לאה הוא מתחייב לעבוד שבע שנים נוספות ברחל כאילו הראשונות היו אכן עבור לאה. ועד סוף ימיהם לא מגלים יעקב ורחל ללאה את שנעשה. לכן, לאה חושבת שיעקב הוא אכן 'אישה' (האיש שלה) ורחל היא זו שלקחה את בעלה. עובדה זו שופכת אור נוסף גם על מהלך חיים שלם שלא מצביע על הכרת הטוב מיוחדת מצידה או מצד בניה כלפי רחל ובניה. אדרבה ישנה מעין תחרות סמויה על ליבו של יעקב ועל בניין בית ישראל. 

על אף אהבתו של יעקב אליה[8], חש לבה הרגיש של לאה שיעקב מעדיף את אחותה רחל, ולכן היא מפתחת מעין תסכול סמוי כלפיה. במקרה של הדודאים השיחה הזו הגיעה למעין מיצוי. לאה אומרת לרחל משפט משונה - 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?!', אלא שלאה מתכוונת לכך במלוא הרצינות, משום שזו בדיוק הייתה המציאות למיטב ידיעתה, ולכן היא גם לא נענשת על המשפט הזה. רחל, בגדלותה, לא מעמידה אותה על טעותה אלא אומרת בהכנעה 'ושכב עמך הלילה'. כביכול מסכימה היא לחוסר הצדק עליו דיברה לאה. בפשט התורה נראה כי דווקא לאחר מכן, בהשלמת החסד בצורתו העילאית ביותר זכתה גם רחל לחבוק בן משלה - 'ויזכור אלוקים את רחל'.     

אין פרויקט חסד דומה לזה, אחות הכניסה צרתה לביתה ודאגה שלא תישאר שום אפשרות לקחת קרדיט על המעשה הטוב. אין פלאי יותר מזוג שמקריב משהו מהאינטימיות שביניהם למען צד שלישי שאסור שיישאר לבד. לאור זאת כמה סיפורי המשך יתפרשו בצורה מעניינת בהרבה. 

חז"ל מספרים כי דינה בת לאה הייתה מיועדת לעשיו ויכלה להחזירו בתשובה אלא שמנע זאת יעקב והחביא אותה מפניו ואף נענש על כך. אומרת התורה כביכול - גם עם עשיו אחיך היה לך לעשות חסד.

אם נתחבר כעת לפרשנות של הרמב"ן יתגלה לנו דבר מדהים. הרמב"ן מסביר שיעקב עבר כאן על איסור נשיאת שתי אחיות אלא שהדבר היה מפני שנשא אותן בחו"ל ושם לא קיימו האבות את כל התורה. ואכן עם הכניסה לארץ הייתה צריכה למות אחת האחיות כביכול על מנת שלא יחיו בעבירה. וכך מצאה רחל את מקום קבורתה בדרך, בבית לחם. כשרחל קבלה על עצמה את החסד האדיר הזה היא גם קבלה על עצמה למות עבור אחותה שכן כעת היא תהיה האחות השניה.
מצמרר עד מאוד לחשוב שזו גם הסיבה שהמדרש מסביר על מקום קבורתה של רחל - על מנת שתעורר סנגוריה על בניה. אכן מקום הקבורה של רחל טעון במשמעות עמוקה של אהבה ואכפתיות כלפי עם ישראל כולו.

סיפור יוסף בן רחל והאחים בני לאה מהווה אנטיתזה למעשה של רחל, תוך כפיות טובה נוראית. רחל מסרה נפשה למען אחותה ואילו האחים מבקשים לקחת את חיי בנה ולבסוף חומלים עליו ו'רק' מוכרים אותו. תיקון מסוים לכך הוא בפרשת ויגש , שם מנהיגם  של בני לאה [הלוא הוא יהודה] מוכן למסור נפש עבור אחיו בנימין, בנה של רחל. והאהבה והערבות ההדדית היא הסיבה גם לכך שבית המקדש נבנה בחלקם (ילק"ש שמואל רמז קכו). 

כך נבנה בית ישראל על אדני האחווה האכפתיות והאחריות אשה אל אחותה ואיש אל אחיו - אשר בנו שתיהן את בית ישראל. 

מאמר זה מקבל השלמה חשובה במאמר על יחסי יוסף והאחים.
נקודות נוספות במהלך כללי זה יתבארו במאמר הבא - אנשים, אחים אנחנו!

[1] הרעיון שלפניכם מורכב משיטות פרשנים מרובות. אשתדל להראות מקור לכל אחד מהחידושים אך אם תוכלו להוסיף מקורות בתגובות – אשמח. לאחר זמן שמעתי שמהלך זה נאמר גם בשם רב שלום שבדרון, אך אינני יודע מה המקור.

[2] כך מפורש בברייתא דסדר עולם רבה פרק ב', בספר הישר (תולדות ו) ועוד.

[3] מד"ר ויצא פרשה ע, טז. יש לציין כי בפשט התורה נראה כי זה ההבדל היחיד בין האחיות.

[4] הסימנים כפי שהתפרשו בספר חסד לאברהם – אחיזה בבהן רגל ימין, בהן יד ימין, ואוזן ימין.

[5] כפי שרואים במעשה גניבת התרפים.

[6] 'ויעש לבן משתה'.

[7] הן הצניעות שלפני החתונה והן ההלכה הנובעת ממנהג הצניעות של ישראל שלא לשמש לאור הנר.

[8] בראשית כט, ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה, אוהח"ק ועוד מפרשים שם.