תורת העונג - מקום העונג בעבודת ה'

Photo by Mantas Hesthaven on Unsplash

לאחרונה פנתה אליי בתי בשאלה בה דנו בכיתתה. מה גדול יותר - לקיים את המצוות בלי להבין בהם טעם בבחינת חוקים, או דווקא כדאי לנסות ולהבין את טעמי המצוות בבחינת המשפטים?

תשובתי הייתה: תלוי.

בפרשתנו אנו מוצאים יסוד חינוכי חשוב. הקב"ה נגלה ליעקב ואומר לו ציווי מהופך מזה שנאמר לאברהם - לא 'לך לך מארצך וממולדתך' כי אם "שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ". מובן מאליו שאנו מצפים שיעקב עבד ה' יקרא לנשותיו ואנשי ביתו ויחד יקומו ויצאו מחרן באופן מיידי. אך כאן נופתע לגלות כי הדברים התגלגלו בפועל מעט אחרת. אנו מוצאים את יעקב קורא לרחל וללאה אל השדה ושם מדבר איתן באריכות וממש יעקב מנסה לשכנע אותן מדוע כדאי לעזוב את בית לבן. הוא עושה זאת בדיבור על הרעה שעשה לו אביהן:

"רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת-פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי-אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי: וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל-כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת-אֲבִיכֶֽן: וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא-נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי:"

ומנגד גם בדיבור על הטובה שעשה לו אלוקים:

"אִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים: וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת-מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן-לִֽי:"

רק בסוף דבריו יעקב מזכיר שבעצם הקב"ה התגלה אליו ואמר לו לעזוב את חרן ולחזור לארץ ישראל: 

וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי... אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית-אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל-אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ:"

 

מדוע לא ניגש יעקב ישר לעניין ואומר להן 'ה' יתברך אמר ללכת, אז התחלנו לארוז'. הרב אליהו לופיאן בספרו לב אליהו[1] מסביר אסור שלמתחנך תהיה תחושת החמצה על שהוא עובד את ה'. אין להשלים עם ההרגשה שמנוסחת כך: בתור ה' אין לי כל כך עולם הזה אבל לפחות עולם הבא יהיה לי'. לא משלמים עוה"ז תמורת עוה"ב אלא מרוויחים גם עוה"ז וגם עוה"ב.

 

אך אף אם הדבר נכון בחינוך, לכאורה כאשר מדברים עם נביאות יש מקום לומר רק את ציווי ה' או לפחות נקדים את ציווי ה' ואחר כך נסביר את הנימוקים ההגיוניים?

השאלה מתעצמת לאור העובדה שבסדר זה מציגות רחל ולאה עצמן את הסכמתן – 

"וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ: הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם-אָכ֖וֹל אֶת-כַּסְפֵּֽנוּ: כִּ֣י כָל-הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה:".

בנפש החיים מדייק הרב חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א - 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה'. 'לעולם' הכוונה שבכל מדרגה אליה תעלה עליך להקדים את ה'שלא לשמה'.

הסברים שכליים והגיוניים נדרשים תמיד גם אם אתה כבר עובד את ה' כמו עבד אמיתי, ואפילו כמו נביא. חשוב לדייק, את דברי נפש החיים אפשר להבין כ'זריקת עצם' ליצר הרע, בבחינת נתינת שעיר לעזאזל. אך על פי הראי"ה קוק, יש בדברים כוונת עומק נשגבת.

במבט של פנימיות התורה, הכל הרמוני. עולם הזה ועולם הבא, תורה רוחנית ומציאות גשמית הכל שלמות אחת של גלוי ונסתר. היחס שבין טובות העולם לקיום התורה איננו רק שכר ועונש חיצוני, ואפילו לא רק של הוראות הפעלה למכשיר. היחס צריך להיות אחדותי, העולם הוא ביטוי גשמי של התורה – הסתכל באורייתא וברא עלמא. לכן, מכיוון שהתורה היא סדר העולם רק דרכה יש עונג אמיתי. וממילא במצב של סדר ע"פ תורה וביחוד בעת היציאה מן הגלות והשיבה לארץ ישראל של יעקב ובניו (בני ישראל), יש עניין מיוחד בכך שהתורה תופיע בעונג[2]. העונג שנובע מקיום התורה והמצוות מבטא את העובדה שהעולם נשלט בלעדית על ידי הקב"ה, ואולי לכן נאמר בספר יצירה שאין בקדושה למעלה מעונג. הכול צריך להיות מלא השלמה ושמחה לא כי זה צורך תחתון של האדם כי אם צורך עליון. ההבנה וההרגשה המוחשית שטוב לעבוד את ה' מבטאים את רצון ה' באופן העמוק ביותר.

זו גם הסיבה שעם ישראל נקרא בתפילת השבת 'עם קוראי עונג'. בכתבי החסידות הקריאה מתפרשת כפשוטה – כאדם העומד בקרן רחוב וקורא לעוברים ולשבים[3]. והכוונה היא שעלינו להיות לא רק העם שמשפיע תוכחות אלא העם שקורא לעולם להתענג[4].

לכן עניתי על השאלה של בתי – תלוי. אם כוונתך בלימוד טעמי המצוות כדי להחליט אם לקיים או לא, גדול יותר המקיים כעבד. אך אם כוונתך להבין ולהרגיש את טוב ה' אין למעלה מזה, זו עבודה של נביאות ובזה ה' חפץ!

לאחר שמבינים את כל זה מעניין לשים לב שגם בהנהגת ה' כלפי יעקב אבינו עצמו יש מהלך דומה. עוד לפני הדיבור עם רחל ולאה מובא שדבר ה' עצמו מופיע רק לאחר שרשרת מאורעות שמובילה את יעקב עצמו להבין ולחוש באופן פנימי את הדברים:

 "וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי-לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:  וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת-דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי-לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל-הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה: וַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת-פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶנּ֛וּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל-יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ:"[5].

 

---

[1] פרשת ויצא מאמר להתענג על ה'.

[2] תורה היא סדר העולם – מהר"ל נתיבות עולם ריש נתיב התורה. גולה היא הפך סדר העולם – מהר"ל פרקים כד - כה.

[3] כך מסביר רבי נחמן בלקוטי מוהר"ן את הביטוי מקרא קודש. ובאדמו"ר הזקן מצאנו על הביטוי קורא בתורה כוונה נוספת – כאדם הקורא לקב"ה שכן התורה שמותיו של ה'. ואולי יפים הדברים גם לכאן ודוק.

[4] קשה להמנע מלהביא את דברי הראי"ה עצמם: עד דור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות מוסר וצדק היוצא מדעת אלוקים אמת וחובות אין העולם חפץ לקבל ואם הוא מקבל נשאר בלב טינה על המעורר... אבל בבוא התור של העולם להתגלות יוודע לעולם שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם... ועונג ואושר זהו דבר השווה לכל על כל פנים לחשוק בו ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים... (אורות ישראל ה, טו).

עניין חשוב נוסף - ארץ ישראל היא ארץ העונג ולכן נכון לדבר בשפה זו בדורנו. עיין במעייני הישועה לרב חרל"פ - עמ' רנט, רסה, ער. ואכמ"ל.

[5] ואפילו במתן תורה הקב"ה קודם מספר על כך שהוציאנו ממצרים ורק אח"כ שנעבוד אותו, פשוט כדי לומר לנו שכדאי. העמק דבר שמות יט, ד. ועיין גם נצי"ב שמות ג, ח (בקשר לסוף ההערה הקודמת).