כמה שווה מטר בהר הבית?

Photo by Joel De Vera on Unsplash

אני זוכר כמה הופתעתי לגלות על ממדים של עמים אחרים. כילד שגדל על כך שיש כחמישה - שישה מיליון יהודים בארץ ישראל וזה היה נשמע לו המון, נדהמתי לשמוע ששכנתנו מצרים למשל מונה כמאה מיליון איש, ועוד לא דברנו על המדינות והעמים הגדולים באמת כמו הודו וסין. במהלך חיי הכרתי כמה אנשים שחזרו ממקומות אדירי מימדים כאלה והתובנה שהם לקחו משם הייתה עד כמה העם היושב בציון קטן ולא משמעותי כמו שאנו חושבים. למרות שאנו נוטים להעריך דברים על פי הנתונים החיצוניים שלהם, מלמדת אותנו התורה שהראיה הזו לא תמיד נכונה.

השבת אנו עוברים מחומש ויקרא לחומש במדבר שנקרא גם 'חומש הפקודים'. פקודים כמו מפקד צבאי – ספירה. ואכן התורה מונה את ישראל כמה פעמים במהלך הספר. הסיבה הראשית לריבוי המניינים הללו היא האהבה לישראל, בלשונו של רש"י בפירושו הראשון בחומש - 'מתוך חיבתם לפניו מונה אותם כל שעה'. כאדם שמונה את מעותיו שוב ושוב ונהנה לראות שלא חסרה מהן אפילו אחת.

לא רק התורה מונה אותנו מרוב אהבה. גדולי החכמים בדורות הראשונים נקראו 'סופרים'. הסיבה לכך מפתיעה במקצת. במסכת קידושין (דף ל ע"א) נאמר שהם נקראו סופרים לא מפני שחיברו ספרים אלא מפני שהם אהבו כל כך את התורה עד שספרו את אותיותיה. גם אנחנו מונים את התורה מרוב אהבה.

מדוע המניין מבטא אהבה? אם נעמוד על משמעות המניין נשים לב שיש בו נתינת מקום לכל אחד ואחד, והבנה שרק בהתאסף כל הפרטים ישנו כלל שלם ולכן כל פרט משמעותי. כשהקב"ה מונה את ישראל הוא כביכול אומר אפילו אם אחד מכם חסר זה לא אותו דבר. כשחכמים סופרים את אותיות התורה זה אומר שהם מתייחסים לכל אחת ואחת מהן ומנסים לעמוד על משמעויותיה. וכך ידועה גם ההלכה שנקבעה לדורות – ספר תורה שחסרה בו אפילו אחת הרי זה פסול ואין בו קדושת ספר תורה כלל ואין קורין בו ברבים אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בו התינוקות (ע"פ רמב"ם הל' ס"ת ז, יא ושם י, א).  

גם בין פירושי התורה אנו מוצאים לעיתים דיוקים מדהימים שנובעים מדקדוק מעמיק בכל מילה, אחד החביבים עלי הוא הפירוש של רבי חיים בן עטר בעל האור החיים הקדוש בתחילת פרשתנו. הפסוק הראשון בפרשה מתאר זמן ומיקום:  "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר". עיצרו לרגע, האם אתם רואים כאן משהו מוזר? רבי חיים בן עטר מעורר אותנו לשאלת 'סופרים' שלא קל לשים אליה לב. מדוע בנוגע לתאריך מוזכר קודם התאריך המפורט – יום וחודש ולאחר מכן השנה שהיא תאריך כללי יותר ובאשר למיקום, התורה כותבת קודם כל את המיקום הכללי – מדבר סיני ורק אז את הפירוט שלו – אוהל מועד. תשובתו של האור החיים היא שאוהל מועד נחשב גדול וכולל יותר מכל המדבר. 'המקום אשר חונה שם האלוקים... הגם שהוא לעין מועט הוא מרובה לצד השוכן בו ברוך הוא'. היום היינו אומרים: הגודל לא קובע.

כך היה גם במלחמות ישראל בכולן יחסי הכוחות היו של מעטים מול רבים ולא לטובתינו. ניתן לראות זאת באופן הבולט יותר במלחמת ששת הימים שבה התאחדו מצרים שכנתינו אדירת המימדים בתמיכת מעצמת הרשע הסובייטי ויחד איתה סוריה לבנון וירדן כצבאות גדולים ומסודרים כדי להכניע אותנו בבת אחת. בדומה לכך, על אף ששטחה של מדינת ישראל גדל פי שלושה (!) בעקבות כיבושי מלחמת ששת הימים כולם מזהים את המלחמה עם שחרור ירושלים ויום ההודיה על בניצחון נקבע לדורות – יום ירושלים שהיה היום השלישי למלחמה. בפן מסוים ירושלים חשובה ונוגעת לליבנו יותר מכל ארץ ישראל.

גם בימינו אנו זוכים לראות כיצד מדינה קטנה למראית עין בשטח ובאוכלוסיה עומדת בחוד החנית העולמי ברמה הטכנולוגית, הצבאית, הכלכלית ובימים כל כך קשים ברחבי העולם (בעת כתיבת שורות אלו מניין ההרוגים ביממה אחת בארה"ב עומד על כ- 1500 איש ואשה) גילינו שגם ברמה הבריאותית.

פורסם באתר מגדילים