איך זוכים לגילוי אליהו?

 

היה זה בפורים כששלמה החסיד פנה אל רבו האדמו"ר ושטח את ליבו. "רצוני לראות את אליהו הנביא, לזכות ל'גילוי אליהו'" הוא אמר בשקט. "אתה רוצה לזכות לראות את אליהו הנביא?" חזר רבו אחריו, "יש לכך סדר שלם של התקדשות צומות ואורח חיים שלם" אמר הרב ופניו של שלמה נפלו. "אך אם תרצה יש לי קיצור דרך. שלמה התרגש והנהן בראשו והרבי המשיך: "בעוד ימים ספורים יחול חג הפסח. בכפר קטן, במרחק לא רב מכאן, מתגוררת משפחה יהודית. סע אליהם ובקש להתארח בביתם בליל הסדר. שם תזכה להתגלותו של אליהו. אבל אל תשכח לקחת עמך אוכל, מצות ויין. המשפחה עניה מאוד ואין להם כלום בבית."

החסיד הנלהב מיהר לארוז את חפציו ולבקש רשות מאשתו לעזוב את הבית לחג הפסח. היא, כמובן, הבינה לליבו: הלא לא בכל יום זוכה אדם לראות את אליהו הנביא! עם עגלה מלאה במזון משובח לקראת החג עשה החסיד את דרכו לבית המשפחה. ליל הסדר הגיע. החסיד דפק בדלת של המשפחה הענייה בהתרגשות, הוא אמר את מילות ההגדה בזריזות ובשמחה, וקיים את כל מצוות הסדר עם כל ליבו, וכל אותה העת הוא לא הפסיק לחכות לרגע בו יראה את אליהו הנביא בכבודו ובעצמו! אך עבר ליל הסדר ואליהו לא בא.

לאחר החג הוא מיהר בחזרה לחצרו של רבו. "רבי, עשיתי בדיוק כפי שציוית אבל לא ראיתי את אליהו!" אמר מאוכזב. הרבי הביט בו במבט אוהב ואמר "אל דאגה, עוד תראה אותו, בשנה הבאה בחג הפסח, שוב לביתה של המשפחה וקח עמך מזון ממש כמו שעשית בשנה שעברה". ובאמת בשנה הבאה מצא את עצמו החסיד עם עגלה מלאה כל טוב שוב מול הדלת השבורה. הוא השתהה שם, הרים עיניו לשמיים וביקש 'אנא הפעם ברצוני לראות את אליהו', או אז שמע מעבר לדלת בכי ילדים ואת הילדה הקטנה, שואלת את אבי המשפחה: "אבא, אנחנו רעבים! לא אכלתי כלום מהבוקר ואין לנו שום דבר בבית לליל הסדר." והאבא משיב: "אל דאגה, רוחל'ה שלי, בורא העולם לא יטוש אותנו! אני בטוח שהוא ישלח לנו שוב את אליהו הנביא, בדיוק כמו שהוא שלח אותו בשנה שעברה..."