'חופשי זה לגמרי
לבד' אמר המשורר ודבריו לכאורה מובנים. כל אדם נוסף שגורלך נקשר בגורלו
הוא בעל רצונות וצרכים משלו שמדרך הטבע יגביל במעט את רצונותיך וצרכיך. בימינו מתרבות
הבדיחות על כך שנישואין הם כמו אזיקים וילדים הם בית כלא. כאן מגיע חג החירות
היהודי ומפתיע אותנו – את קרבן פסח אוכלים משפחות משפחות "דַּבְּר֗וּ
אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ
לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת" (שמות יב,ג). מה באה
התורה ללמד אותנו?
האווירה התרבותית
בימינו מקדשת את האינדיבידואל (או הסובייקט), ולכן מתקשה לראות בהזדהות שמעבר
לגבולות גופו ונפשו של האדם חירות כלשהיא. אך היהדות מלמדת אחרת.
הגמרא (יבמות סב:)
אומרת שאדם לא נשוי שרוי בלא שמחה, בלא טובה ובלא ברכה. בשם חכמי ארץ ישראל היו
מוסיפים גם ששרוי בלא תורה ובלא חומה. הזוהר הקדוש (למשל בח"ג דף ז:) צועד
צעד קדימה ופותח לנו פתח להבין את עומק המהות של זהותו של אדם. איש ללא אשה נקרא
פלג גופא – חצי בן אדם. הזוגיות איננה בונוס אלא הכרחית, איש לא יכול להיות שלם
ללא אשה. ואם יאמר האומר כי חידוש זה כבר רמוז בגמרא (סוטה יז) שהרי איש ואשה
משלימים יחד את שם ה' – איש ואשה זכו שכינה ביניהם, באיש האות יו"ד ובאשה
האות ה"א וביחד שם י"ה. אך שוב גם כאן הזוה"ק מצעיד אותנו צעד
קדימה. בפרשתנו פרשת צו (לג ע"ב) הזוהר אומר ששם השם שורה דווקא במשפחה – באב
ובאם י' ו -ה' ובבן ובבת – ו' ו- ה', וביחד שם הוי"ה מלא.
הציווי שמכין את
ישראל להבדל ממצרים ולהיות עתודים לרגע הגאולה נגע בדיוק בנקודה הזו. ה' ציוה על ישראל
למרוח על המשקוף ועל המזוזות דם מקרבן הפסח ובכך להנצל מהמשחית. רבינו בחיי (שמות
יב, כג) מסביר שבמצרים את הדם לא מרחו סתם, יצרו על ידו את שם הוי"ה. על כל פתח
במצרים כתבו ישראל את שם ה' ובכך הראו קבל עם ועולם שהי"ת משרה שכינתו במשפחה,
הבית היהודי קדוש ומוכן להיות משכן לשכינה.
מסתבר ששדה הקרב
מול תרבות מצרים משתרע לא רק על תחום החומר והגוף ואפילו לא על תחום הרוח בלבד, הוא
חודר לעומק ההגדרה העצמית של האדם. הדברים נכונים גם לימינו ימים של תהליך גאולה
מואץ שאנו זוכים לראות בעינינו ודווקא עכשיו מתעורר הבירור של קדושת המשפחה.
מתאים לסיים
בדברי אותו רבינו בחיי (שם, כא):
'למשפחותיכם'
- מכאן שחייב אדם לקרב קרוביו כדי שישמחו עמהם בימים טובים, וכן בימות הגאולה
הבטיחנו הקב"ה להתקרב איש אל משפחתו שנאמר (ירמיהו ל׳:ח׳) בעת ההיא נאם ה'
אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל.
לקריאה נוספת וכיווני חשיבה בנושא -
אובונטו - https://alaxon.co.il/thought/אני-דרכך/
כבוד הרב אתה צודק לגמרי.
השבמחקהחג הוא חג של קרוב לבבות.
אהבתי❤