אז מה זה בעצם 'בקשות'?

אז מה זה 'בקשות'?

'זר לא יבין את זאת'.

קשה להגדיר את חווית שירת הבקשות. זוהי אולי משימה בלתי אפשרית.

אפשר לדבר עליה טכנית- על העיתוי והמקום שבו ה'עניין' מתרחש, אך ברור שכל זה הוא בבחינת תפאורה חיצונית בלבד. את  שמתחולל בלבבות, את ההנעה הפנימית, את הסיפוק ותחושת הרוויה הרגעית שמייד הופכת שוב לצימאון גדול, את הטעם שנשאר בלב ובנשמה כשיוצאים ממנה [אם בכלל יוצאים ממנה] – ספק אם אפשר להגדיר.

--------------------------------------

ועם כל זאת, אפשר שאנסה. לפחות אספר על תחושותיי האישיות בשירת הבקשות.

באמירת הבקשות אני מתמלא אהבה לשירה, למנגינה ולפיוט.

ספר 'שירי זמרה'[1] של חכם שאול עבוד מונח על השולחן. אני מנשק אותו ומאליהן דובבות שפתיי 'ברוך הבוחר בשירי זמרה'.

וכשמתחיל החזן 'אל מסתתר בשפריר חביון' בסלסוליו המיוחדים, אני חושב איך כל פיוט שכזה נכתב בידי צדיקי עליון, מתוך עולם של הוד וקדושה, של קבלה הטבולה באהבת ה' וברוח הקודש. 'ברוך שבחר בהם ובזמרתם, ברוך הוא וברוך שמו'.

עוצם את עיניי ורואה בעיני רוחי את האר"י הקדוש יחד עם חכמי צפת מתענגים על שירת 'ידיד נפש' של רבי אלעזר השמש, ונזכר ברעדה איך זכינו לראות את חכם דורנו, הרב עובדיה יוסף, יחד עם חכמי ירושלים מתענגים על שירתו של חבושה.

מה יש בו, בניגון שדרכו אנו מתעלים כאילו 'אי אפשר לעלות למעלה כי אם בסוד שירה בעודם משוררים מהלכים'[2]? דומה כי יש בניגון מן המרגיע, המנקה והמזכך. משהו שמחבר עולמות עליונים ותחתונים[3]. ובשמעי את הניגון היוצא ענוג ורך מפיו של הפייטן, אני נרגע כתינוק המתענג לשמע מנגינה עריבה[4].

באמירת הבקשות אני מתמלא אהבה לה'.

ספר תהלים, מלא הוא באהבת ה'. הוא מלא בשירות ובתשבחות ואלה ניכרים לעין כל. ואולם, עיקר הספר, כמו גם מזמורי השיר והשבח, הוא בקשת פניו של הקב"ה. דוד המלך הוא המבקש הגדול. כל רצונו לחלות את פני ה' וכמו הרעיה המצפה לדודה בלילה, כך גם אנו מבקשים את פני מלכנו בלילה, עת ישן העולם ושאונו, ומתוך הדממה בוקעת הבקשה העדינה לא-ל עליון. ליבו של דוד מלך ישראל, שכל ליבות ישראל כלולים בו, מצעיד את רגליי אל שירת הבקשות.

שירת הבקשות היא ה - 'לך אמר לבי בקשו פניי – את פניך ה' אבקש'. בקשת קרבת אלוקים. וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב. דבקות.

האדם, שלב בשר פועם בקרבו, לא יכול לישון רצוף בחשקו ואהבתו את ה'. לילות החורף הקרים והארוכים מעוררים בו את רגשות האהבה, הגעגועים והצמאון לאלוקים. 
רגליו נושאות אותו, כאילו מאליהן, לשבת יחד עם "עמך ישראל" ולשיר את האהבה הזו, את הבקשה הזו. ובעצם אותה  שירת ה"צמאה לך נפשי" הוא חש רוויה.

וכשמגיעים לפיוט 'יסד בסודו',  אני נזכר במאמר צדיקים ש'אין לך דבר בעולם שיהא מסוגל לעורר השמחה והאהבה להשי"ת כמו הניגון',  ומייחל לזכות להבטחתם ש'מי שירגיל עצמו בזה יראה פלאות בהתבודדות עם קונו'[5] ואז מסיים יחד עם הקהל - 'ברוך שאמר והיה העולם'.

'אל חי אל חי, אל חי אל חי, אל חי' – כך רוצה אני לזעוק וללחוש כל עוד אני חי. ועם זה ניעור הרצון להיות טוב וטהור– 'בקש מחילה, עבדו מחסדו'. אכן היכל הנגינה קרוב הוא להיכל התשובה.

ובעת בה הכל מדברים על הצורך בהשקעה בזוגיות ובהתחדשות ובאהבה, אני דורש אל לבי ושואל- מתי לאחרונה השקעתי עמל בעבודת ה' ובאהבתי אותו. מתי עורר אותי לבי בחשכת הליל בחשק אהבת ה' שבי? ומה יותר מעורר משיר אהבה, סרנדה לשכינה.

באמירת הבקשות אני מתמלא אהבה לתורה.

'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי' מסלסל אי מי מפינת בית הכנסת ואני מרגיש איך כל פסוק מאיר אחרת כשמנגנים אותו במקאם אחר. איך כל מילה מוליכה אותנו מסוף העולם עד סופו. 
דברי רבי נחמן שלכל תורה יש זמר וניגון משלה[6], נעשים מוחשיים, ואני תפילה לזכות לזמר הזה. זמר שמתגלה רק לאוהביה האמיתיים של התורה.

וכשאחד החזנים מפייט "ראשית חכמה יראת ה'" אני מרגיש בכל מאודי, כי אין דבר יותר גדול מהתורה, כי אין קושיות ואין תירוצים – 'הכל יוצאין בשיר'[7].
בזווית העין מבחין ביהודי בעל חזות ליטאית אירופאית הנמצא בירכתי בית הכנסת, מעיין בחומש עם רש"י ומתנענע בעונג מצד לצד לפי קצב המנגינה. בספירה בה אנו נמצאים כעת, משתלבים הניגון והתורה באופן טבעי. 'טובה תורה מכל סחורה'.

באמירת הבקשות אני מתמלא אהבה לעם ישראל.

אשריך עם ישראל מי כמוך! והשם עם מרמז על 'גחלים עוממות', משל היו לוחשים באוזניהם פיוט ומיד הייתה השלהבת עולה מאליה. השב בהן רוח של בקשות, ואש לוהטת פורצת מתוכן. 
ובזה, אין חילוק בין יהודים פשוטים לבין תלמידי חכמים, הכל שווים בדבר. וככל שאדם מגדיל אהבתו לישראל כך מגדיל ה' יתברך את אהבתו עליו[8].

מנסה את כוחי ב'הנה מה טוב ומה נעים, ומה נעים, נעים, נעים, שבת אחים גם יחד'. הקהל עונה ואני מרגיש חלק ממשהו גדול. ההשתוקקות לה' היא שמאחדת בינינו ,באי בית הכנסת הלילה הזה, 'הללוהו עבדי ה' בלילות'. וכדרכה של השתוקקות, אין צורך לדבר בה בגלוי. היא לגמרי נוכחת, היא לגמרי שם.

מעת לעת יישמעו בה, באמירת הבקשות, קולות עונג – בה בה בה, וקריאות ביניים. מי שעיניו טרוטות יטעה לחשוב שזהו שבח על סלסולו המיוחד של הפייטן בלבד, אך המעמיק ראות מבין כי הנשמה היא זו המתענגת ומשמעת המהומים שכאלה, על העונג שבקרבה המחודשת אל אביה לאחר שהתרחקה ממנו בעטיה של קטנות ושגרת יום מכבידה.

כל אחד מסלסל בעצמו וכולם מהדהדים יחד. ודומה כי זהו  סיפור עבודת ה' שלנו – לכל נשמה בקשת פני ה' המיוחדת רק לה, היא עצמותה, וכולנו חלק משרשרת שמהווה נשמה אחת גדולה. כוחה של שירת בקשות[9]. לכל אחד נשמה שהיא שלהבת יה בעלת גוון מסוים וכולנו יחד אבוקה אחת מלאה גוונים– 'ברוך מאורי האש'[10].

בעודי מהרהר בכך אני שומע קול של ילד חצי מסלסל חצי צועק  'השב שבותי' ועיניי מצטעפות בדמעות ולבי זועק גם הוא. כמה השכינה רוצה לחזור לירושלים, כמה העם הזה כמה וכוסף, דורות על גבי דורות. 'ראה את שלום אחיך וגם את שלום הצאן'.

הסתיימה לה שירת הבקשות ללילה זה אך רישומה עוד ממשיך והולך ומחלחל אל הלב הנרגש. ודומה כי אפילו הקדיש שלאחר הבקשות נשמע ומרגיש שונה מכל קדיש אחר. ספוג במשמעות, בתוכן, בתפילה, שבכוחה לקרוע ולשבר מקטרגים וביכולתה להשפיע שפע קדושה בעולם. שהרי 'על ידי היכל הניגון מפתחים צנורות דלעילא וממשיכין ברכאן קדישין'[11].

--------------------------------------------------

אז 'מה זה בקשות?' – יצליח להשיב מי שידע לומר מהי אהבה.

--------------------------------------------------

טעם חמוץ מתוק

ובקוראי את אשר כתבתי יש בי תחושת חמיצות משהו.... חושש אני שמשהו פה הוחמץ.
האמנם הצלחתי להעביר לך, הקורא, משהו מהגודל הזה של הבקשות? האם את, שקוראת זאת תרצי לבוא בפעם הבאה לעזרת הנשים או לארגן מעגל בקשות נשי?

ודומה כי פתרון אחד לכל – לבוא לטעום בעצמכם מהאור המתוק של האהבה. לטעום ולהתאהב מחדש.

טעמו וראו כי טוב ה'. [12]

---

[1] יכל הספר להיות 'שירי ידידות' או דיוואן באותה מידה ממש – האמינו לי, אלא שרק על חוויותי לספר ידעתי.

[2] עמק המלך שער י"ד פרק ה'

[3] שבט לוי אחראי על הניגון – לוי מלשון ליווי, חיבור.

[4] מנות הלוי לרבי שלמה הלוי אלקבץ הפייטן הצפתי – אסתר א', ח'.

[5] אמרי פנחס לרבי פנחס מקוריץ ח"א שער תורת האדם אות קפב.

[6] לקוטי מוהר"ן קמא תורה ס"ד.

[7] מלשון המשנה בשבת. וכבסיפור ההתקרבות של רב יוסף כל בו לגאון רבינו זלמן האדמו"ר הזקן של חב"ד ע"י הניגון בביהמ"ד בשיקלוב.

[8] רמח"ל מסילת ישרים פרק י"ט.

[9] עיינו באורות ישראל לראי"ה בפרק קשר היחיד והכלל בישראל.

[10] ברכות נ"א ועיין בעין אי"ה שם.

[11] מנות הלוי לרבי שלמה הלוי אלקבץ אסתר א, ח.

[12] לעת סיום – הבהרה חשובה. ברור לי שיש ביטויי אהבה רבים ומגוונים ביהדות וכולם טובים ברורים ונעימים. ודאי לי שרוממות ואהבת ה' ניתן לחוש גם בטיש חסידי או בהדמנויות אחרות. אלא שיש צורך קריטי בעיניי לדבר בדורנו על פתיחת לב [ולא רק עבודת ה' של שכל]. ובפתיחת לב הכלל והעיקר – כל אחד יכול לדבר רק מהלב שלו...