חצי

 

Photo by Nastya Kvokka on Unsplash

אחת השאלות הידועות על פרשיית שקלים היא למה ה' מצווה לתרום דווקא מחצית השקל ולא מטבע שלם.

שלוש תשובות חשובות לפניכם.

התשובה הידועה ביותר היא שעל כל אחד מישראל להבין שכשהוא רק חלק, ובלעדי חבירו הוא לעולם חסר. כך גם יובן מה שהמטבע שהראה הקב"ה למשה רבינו היה מטבע של אש. האש לא יכולה לבעור ללא חומר בעירה שאיננו אש בעצמו, וגם רוח. בלשון הגמרא אש 'כוח אחר מעורב בו'. יהודי הוא מחצית מאש, והוא לא יוכל לבעור ללא חבירו, וכך גם לימדו חכמים שלעתיד לבוא נשאל האדם ביום הדין 'האם המלכת את חברך בנחת?'.

התשובה השנייה נאמרה בהזדמנויות שונות בקהילתנו והיא תלויה בהרחבת המבט.
שמעתי פעם מהרב שבתאי רפפורט ששאל שאלה טריוויאלית – מניין בכלל היו לעם העבדים באמצע המדבר שקלים?

הוא הביא משפט מן המדרש - 'גדולה ביזת הים מביזת מצרים'. לאחר קריעת ים סוף עם ישראל לא האמין שהמצרים נעלמו מחייהם לתמיד. כחלק מהבניית המחשבה העבדותית, משהו בהם סירב להאמין שהאדונים יכולים פשוט למות, 'הם ודאי עלו מהצד השני' - אמרו לעצמם העבדים לשעבר. לכן הים פלט את גופות המצרים אל החוף לעיניהם המשתאות של בני ישראל. הגופות היו עמוסות בתכשיטים משום למצרים היה מנהג להתקשט לפני הקרב ולקחת איתם כסף וזהב כנראה כדי להביע את ביטחונם בניצחונם. המדרש ממשיך ומספר שכל אחד מישראל הלך אל המצרי ששיעבד אותו ואת משפחתו ולקח ממנו את הכסף שהביא. קשה לתאר בשורות קצרות עד כמה 'סגירת המעגל' הזו חשובה מבחינה נפשית ורוחנית, אך הנקודה החשובה שעולה מהחיבור שעשה הרב שבתאי רפפורט היא שלפרוייקט המשותף של בניית בית לשכינה יחד עם שקליו כל אחד הביא גם את סיפור הגלות הפרטי שלו.

כשעם חוזר מגלות ארוכה כמו שלנו, טבעי שלכל משפחה ועדה יהיה סיפור גלות שונה. חלקנו סבלנו משעבוד גשמי וחלקנו משעבוד שהתאפיין בהתבוללות. יש לנו כבר מאכלים אחרים, בגדים שונים, ואף הלך רוח ומנטליות שונה. מה שה' מלמד אותנו הוא להתאחד סביב פרוייקט משותף – משכן או בניית מדינה – ולהבין שכל אחד מאיתנו מביא את החיים שלו, על כל מה שכולל הביטוי ועדיין מדובר רק במחצית. כל אחד מביא יחד איתו את הסיפור האישי שלו במלואו אך הוא לא שוכח שסיפורו לעולם איננו שלם ללא סיפורו של חברו. כך נבנה סיפור של עם.

לאחר כל התשובות היפות חשוב להביא גם את האלשייך הקדוש [ל', י"ג]. זוהי כנראה התשובה הפשוטה והמחודשת ביותר. עניין מחצית השקל הוא 'לכפר על נפשותיכם' כמבואר בפרשת כי תשא. הכפרה היא על עוון העגל, שם הביאו ישראל זהבם וכספם לעגל ואנו מתקנים זאת בתשובת המשק ואת במחצית השקל מביאים לבית המקדש. אך בחטא העגל לא כולם חטאו. רק 50% מהעם חטאו, שהרי הנשים לא השתתפו בו ותכשיטיהן נקרעו מעליהן . ומכאן שיש להביא רק מחצית השקל. זה גם מסביר את העובדה שנשים אינן חייבות במצווה.

העניין הזה מזכיר עוד פשט מתוק שנוגע לזוגיות.
המשנה האחרונה בש"ס (סוף מסכת עוקצין) מלמדת שלכל צדיק יש ש"י עולמות שמוכנים לו לעוה"ב. מה פשר המספר 310? ראיתי פעם חכם אחד שהסביר שיש 620 מצוות, 620 בגימטריא כת"ר עמודי אור. והחשבון פשוט - תרי"ג מצוות ועוד שבע מביאים 620. כל צדיק נשוי לצדיקה שהביאה אותו לאן שהביאה. לכן הם מתחלקים חצי חצי, כל אחד מבני הזוג זוכים לש"י עולמות. וראוי להוסיף, לבעל יש חצי כתר, אותו עליו לתת לאשתו. לאשה יש בידה חצי כתר אותה היא נותנת לבעלה, כך ביחד יש להם כתר שלם.