חדשות לבקרים אנו שומעים 'איבחוני עמלק' מאושיות
תקשורת ולעיתים גם מאנשי תורה כאלו ואחרים. מכל הכיוונים (ובעיקר בתקופת בחירות)
נשמע דיבורים כמו 'פלוני הוא עמלק', 'במפלגה זו יש עמלקיות', 'הצד השני בעצם טוען
בדיוק את טענת המן' ו 'חסידות פלונית היא היא ההמשך של זרש...'
ראוי להתבונן, מה היא דרכה של תורה במחיית
עמלק, כיצד באמת מוחים את זכר עמלק? על עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים
אחריך", הוא לא פוגע בחזקים, בצדיקים. עמלק זינב והיכה בנחשלים שלנו, באלו
שפלט אותם הענן מרוב רשעותם (רש"י במקום). ניתן לשער שהיו אי אלו מיושבי הענן
שאמרו לעצמם, 'מוטב ילמדו הרשעים לקח ואל יתנו לעצמם להיפלט מהענן להבא'. ואולי
היו שאף בירכו על מפלת אותם רשעי ישראל ואמרו לעצמם שבראותו את גורל הרשעים יפחת
הסיכוי שאחד מבנינו יצא לתרבות רעה. אך לא כך מחשבת משה רבינו עליו השלום. משה
יוצא למלחמה אדירה על כבודם ומראה בכך שכל יהודי שייך בעצם אל הקודש ואל הענן, גם
כאלה שלעת עתה נפלטו.
כוחם של ישראל איננו רק כאשר הם מקיימים את
התורה והמצוות. בפורים מתגלה כי גם כאשר יש מקום למקטרג לומר "ישנו עם אחד
מפוזר ומפורד" ולהתכוון לכך שהעם הזה כבר ישן מהמצוות (מגילה יג ע"ב)
וממילא ישן אלוהיהם של אלה מלעזור להם (מדרש רבה שם), אף על פי כן הנה לא ינום ולא
יישן שומר ישראל. עינו של הקב"ה פקוחה להיטיב לעמו ולשמור אותם ולא ישנה
אפילו לרגע אחד. בפורים אנו מבינים שלפני כל הפיזור והפירוד אנחנו עם אחד. כולנו,
גם אלה שפלטם הענן, חלק ממציאות אחת שלמה שבחר בה ה' יתברך. הגזרה נגזרה בפורים על
שהשתחוו לצלם כמה עשרות שנים קודם לכן. עוד חטאו ישראל באותו דור בכך שנהנו
מסעודתו של אותו רשע שחגג את הייאוש מכך שעם ישראל עוד יתקבץ לארצו ויבנה בית מקדש
ולכן הוציא את כלי המקדש ושתה בהם (מגילה יב). ועל אף הבגידה הכפולה - רוחנית וגם
לאומית, בכל זאת מרדכי לא זיהה באותם רשעי ישראל את העמלק. אדרבה הוא זיהה את
העמלק מחוץ לנו ופעל נגדו בכך שכינס את כל היהודים והתפלל יחד איתם. זוהי התשובה
האמיתית לעמלק שמנסה לקרר את לבבות ישראל מלאהוב אחד את השני, וליצור בתוכם פירוד
- להרבות אהבה ואחדות בסעודה משותפת, במשלוח מנות ובמתנות לאביונים.
יסוד זה מוזכר גם בפרשת תצווה. על החושן כתובים
שמות השבטים: "ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו בבואו אל
הקודש לזיכרון לפני ה' תמיד", צדיקים למדו מכאן סגולה נפלאה לקיבול תפילות –
שמות השבטים, שמותיהם של ישראל. כמו אב שרק איזכור שמות בניו 'פותח את ליבו' כך
הקב"ה מקבל את התפילות כשמזכירים את שמות בניו. ולמדנו מכאן עוד דבר. גם
הצדיק הגדול ביותר, הכהן הגדול, לא ראוי להיכנס לקודש הקדשים אלא אם שמות בניו על
ליבו.
בל נא נטעה ובהפוך על הפוך 'נרבה זכרו של עמלק' בכך שנאמר על אלו שהם עמלקים ועל אלו שהם עמלקים. אדרבה נמחה זכרו של עמלק מליבנו - נמחה כל זכר של שנאה, הקפדה, סטיגמה והכללה שלילית כלפי אחינו בני ישראל. נמחה מלבנו את הגאווה (עמלק גימ' רם) לחשוב שאנו גדולים מאחרים נתכנס, נתפלל מכל הלב האחד על השני, ונדע שגם אם למראית עין לא כל יהודי הוא קודש, כל יהודי הוא קודש הקדשים.
התמונה - Photo by freestocks on Unsplash
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.