מה יש ללמוד מחושים בן דן?

 

ארונו של יעקב אבינו מגיע לפתח מערת המכפלה, אך על הפתח עומד בריון רשע ומוכר היטב, ומונע את הקבורה 'נשאר שם מקום אחד, והוא שמור לי שהרי אני הבכור'. בני יעקב, גיבורי חיל מנסים להפריך את טענות דוד עשיו ומחכים לבירור העניין על ידי מסמכים שיובאו במיוחד ממצרים. אך מאחור מגיח פתאום חושים בן דן, חרש ואילם שלא מבין הרבה, ושואל בשפת סימנים – 'מדוע אין קוברים את סבא, מדוע גופו מוטל בביזיון?' בן דוד מתנדב להסביר לו וברגע שחושים מבין מה קורה הוא ניגש לעשיו בנחישות ונותן לו מכת מוות, הדרך נפתחת ויעקב נקבר במערה.

שואל ר' חיים שמואלביץ – מה סוד ההבדל בין טענות השבטים ומעשיהם למעשה חושים? ובתשובתו לקח גדול לכל אחת ואחד מאיתנו. השבטים התחילו לדון עם עשיו ואט אט התרגלו לכך שהגופה של יעקב נמצאת בצד. מוחם היה עסוק בשאלה המרכזית בעיניהם 'איך מוכיחים כי הבכורה שייכת ליעקב', הם בתחילה חשבו שזה עניין של ויכוח קטן והנה הם קוברים ולכן גם כשהוויכוח התארך והרגע הפך לשעה, כבר לא כל כך הפריעה להם הסיטואציה. חושים לעומתם כלל לא היה  צד בויכוח, הוא רואה את הסיטואציה לאשורה ומבין מייד מה שקורה במלוא החומרה, לכן הוא מתפעל מאוד מהעניין ועושה מה שעושה. לכל אחד מאיתנו חטא שכבר התרגל אליו סיים רבי ירוחם ממיר ועלינו להעיר עצמנו בגבורה.

שגרת קורונה היא דבר מבלבל. מחד, חייבים למצוא הגיון בשיגעון והחיים חייבים להימשך. מאידך, אם לא נלמד מה המסר הרוחני שמעביר לנו ה' שאוחז במקל ופשוט נתרגל למכה של המקל מה הועילה המכה? שנאת החינם והקור שבין ה'מגזרים' מפלחים את הלב הישראלי. חרדים, דתיים לאומיים וחרדים כל אחד מחזק את עצמו על ידי התמקדות ברע שבאחר והמדיה מלאה בשיסוי ופילוג בין אחים, והנה עוד תקופת בחירות שכנראה לא תוסיף אהבת חינם. בסבב השלישי באה הקורונה והכריחה אותנו למעט חשבון נפש ועזרה הדדית אך כשהתרגלנו והנה בא חיסון חזרנו לשגרת הקור, בחירות רביעיות ושוב הקור"ונה מאיימת לחזור במוטציה חדשה.  הבה נתעורר מההרגל הרע ונכנס לשגרה חדשה באמת – שגרה של כבוד הדדי שבירת המגזריות ואהבת חינם.  

(פורסם בעלון מן הבאר ויחי התשפ"א)