ט"ו בשבט

Photo by Brenda Godinez on Unsplash

שלא כפי שלמדנו בגן, ט"ו בשבט הוא חג שמבטא שינוי הלכתי בין השנים לעניין מעשרות (שני או עני) ופירות ערלה (בשנה הרביעית) ובזה הוא נקרא ראש השנה לאילנות. על פי המשנה בפרק ארבעה ראשי שנים יום הדין לפירות האילן הוא בחג שבועות. ובכל זאת נהגו ישראל לאחר גירוש ספרד לנהוג כמנהג המקובלים ולעסוק ביום זה באכילת פירות ארץ ישראל, לדבר בשבחה ולשיר שירות ותשבחות. מלבד טעמם המתוק של הפירות מהו הטעם הפנימי לכך?

חכמת הנסתר עוסקת מן הסתם בחלק של החכמה שאינו גלוי, שמתחת לפני השטח. אין זה רק לימוד חיצוני בחלק הלא גלוי של התורה אלא חשיפה של תכונה פנימית של העמקה, שנובעת מחשיפה של הפנימיות והנסתר של האדם עצמו. לכן חכמי הנסתר רואים את מה שנסתר מכולם. הם שואלים את עצמם – מדוע לעניין המעשרות וכו' אנו הולכים על פי החנטה[1] קודם ט"ו בשבט או אחריו, משום שעד ט"ו בשבט ירדו רוב גשמי שנה ומט"ו בשבט העצים קבלו מספיק מים ואפשר לראות את זה בכך שעלה השרף באילנות. זאת אומרת שאע"פ שלעיניים חיצוניות העץ נראה בשיא חולשתו, עץ עלוב אחרי שלכת שהוכה שוב ושוב על ידי רוב הרוחות והגשמים של השנה, מבחינה פנימית כוחו מתגבר ומתחיל תהליך הבשלת הפירות שלו. מתוך כך עוסקים קצת ביחס אל העץ ואל הנסתר בו.

בעיני המקובלים העץ איננו רק כמה קילו של קרשים, הוא ביטוי לצומח שבפנימיות האדם ובבריאה כולה. ראש השנה לפירות האילן ולא לאילנות משום שהדבר רומז לאילן החיים[2].  

בשל העובדה שהם רואים את העולמות התחתונים כצל לעולמות עליונים הם מוצאים בכל פרי שעולה על השולחן את הלימוד המיוחד לאופיו, טעמו ותכונותיו[3].

לבסוף בהבנת התהליכים ההיסטוריים של המקובלים אנו מוצאים את אותה ראיה שמגיעה  מתכונת סוד ה' ליראיו. כשכולם רואים בגירוש ספרד שיא משיאיה של הגלות הם מבינים שכשנראה שהאילן מקיז דם זהו רק השרף שעלה באילנות מה שזה אומר הוא שנגמרה רוב הגלות והחנטה של הפירות מתחילה. בגמרא הקץ המגולה מקבל ביטוי בכך שהארץ חוזרת להניב פירות יפים ורבים וכך מבינים גם המקובלים את התהליך. במקום להתפזר בכל ארבע כנפות תבל ולנסות לשרוד הם מחליטים לעשות את הבלתי יאומן ודווקא אז לעלות לארץ ישראל להתיישב בה ולבנות אותה.

את ט"ו בשבט רבים מאיתנו מכירים כחג של נטיעת אילנות. המנהג הזה לא התחיל בימי המקובלים אלא עם העלייה המחודשת לארץ במאה וחמישים השנים הראשונות. התהליך של פירות הגאולה המבשילים לנגד עינינו מרגש. אחד המדרשים המדהימים ביותר בעיניי אומר כך: אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך – הרי לך משיח! בא ונטע את הנטיעה תחילה ואחר-כך צא והקבילו[4]. מה יכולה להיות הסיבה לכך? כבודו של המשיח לא יותר חשוב מנטיעת שתיל?

יכול להיות שחז"ל בטאו כאן רעיון רוחני עמוק. המשיח הוא האדם שנשלח להביא גאולה לישראל, תפקיד מכובד לכל הדעות. אך נטיעת העץ המסמלת את ישוב א"י בפועל היא הגאולה עצמה. יהודים לא יושבים ומחכים למשיח באופן פסיבי אלא כפי שהיה אומר הגרמ"א אליהו זצ"ל למשיח מצפים כמו צופה פעיל שמשקיף, מוסר מידע, ובמידת הצורך אף משיב אש. ציפייה פועלת. הציונות היא תהליך שמן החוץ עלול להיראות כישוב מחדש של ארץ נושנה בפרץ התעוררות לאומית גרידא אך באמת בפנים מתבשלת גאולה חדשה.

ואכן רצתה השגחה העליונה ובשנתה הראשונה של מדינת ישראל היום בו יוסדה הכנסת היה ט"ו בשבט[5].

 

Photo by Agustin Fernandez on Unsplash 

טיפים לסדר טו בשבט (גם בסגר עושים סדר!):

חלקו בין משתתפי הסדר אחריות על כל פרי. כל אחד צריך להכין משהו – דבר תורה, קטע מידע מחודש ומעניין, סיפור, בדיחה, הצגה או שיר.

עיצוב השולחן – להשקיע ולעצב ביחד עם הילדים.

לא לקנות דווקא פירות יבשים. לקנות פירות שאוהבים ורעננים בדגש על פרי הארץ.

לנצל את ההזדמנות כדי ללמד גם הלכות ברכות באהבה. כל השנה אנו מברכים כל כך הרבה, לעשות מטו בשבט חג שבו לומדים להשקיע בברכה (זה התיקון העיקרי לפי חלק מהמקובלים).

 

---

[1] חנטה – שלב בוטני בעל משמעות הלכתית בהבשלת הפרי. עיינו כאן.

[2] חמדת ימים חלק ב פרק ג בהערה. האילן גימ' צא כמניין שילוב השמות הוי"ה ואדנות - השם שמנהיג את העולם מהבחינה חיצונית בשילוב עם השם המנהיג באופן פנימי כאשר שם הויה הוא המוביל.

[3] עיינו למשל בסדר פרי עץ הדר שמביא את הלימודים המתאימים לכל פרי.

[4] אבות דרבי נתן נ"ב, ל"א.

[5] בט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949), התקיימה בבניין הסוכנות היהודית בירושלים, הישיבה הראשונה של האספה המכוננת זו שלימים תיקרא 'הכנסת'. רוב הנבחרים הגיעו לירושלים מהשפלה, ובדרכם עצרו בשער הגיא לטקס נטיעת עצים. יוסף שפרינצק, שנבחר ליו"ר האספה המכוננת והכנסת הראשונה, אמר בנעילת האספה:

"...ביום זה נטעו ילדינו עצים חדשים, עצי¬ דעת ועצי¬ חיים, לאומה לימים הבאים. גם אנחנו נבחרי ישראל, נטענו היום נטיעה חדשה. בפקודת הדורות שחלפו ולמען הדורות שיבואו, נטענו היום את האילן הנאה - אילן עצמאות ישראל...". (ויקיפדיה).