בימים בהם חוסר האפשרות של נסיעה לאומן בראש השנה (התשפ''א) עולה לכותרות כדאי להיזכר במעלתה המיוחדת של תפילה בארץ ישראל בכלל ובראש השנה
בפרט. נאמר מראש - אין כאן 'מתקפה' על ההולכים לקברות צדיקים ח"ו, ואם יש בדבר
חיזוק בעבודת ה' הרי שמצינו כמה פוסקים שמתירים יציאה לחו"ל באופן שיש כרטיס
הלוך וחזור וכו'. אך על יושבי ארץ הקודש יש חובה להכיר בגודל מעלת תפילתם שהיא
הנבחרת מכל תפילה, על פי תורתנו הקדושה.
פעמים שמילים מקבלות עדנה מחודשת. מאז הסכם השלום
המפתיע בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות נכנסה מילה חדשה לשיח – אמירות. האמירויות
הערביות הם בעצם נסיכויות ומכאן שאמיר הוא מפקד, שליט או מלך. גם בפרשה אנו פוגשים
את השורש א.מ.ר בהקשר זה. בפרשת השבוע נאמר "את ה' האמרת היום להיות
לך לאלוקים". מהו יום ההמלכה של הקב"ה? על איזה יום מדובר? רש"י
מפרש בעקבות חז"ל במדרש תנחומא – 'שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו בו ביום
נצטוית עליהם'. באמת לא מדובר ביום ספציפי, כל יום הוא יום לתורה. אך האור החיים
הקדוש מנסה לענות בדרך הפשט, הוא מסביר שמדובר ביום מיוחד משום שהם נכנסים לארץ.
הוא כותב בפשטות – 'את ה' האמרת היום - בכניסתך לארץ' ומביא שלושה הסברים לחשיבות
הכניסה לארץ בהקשר של המלכת ה'.
ראשית, הגמרא (כתובות קי) אומרת שכל הדר
בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ולכן היום בו ממליכים את ה' ('האמרת היום') הוא
היום של הכניסה לארץ.
שנית, יום הכניסה לארץ הוא גם היום שבו מתחילים
לשמוע בקול ה', במצוות התלויות בארץ כמו ביכורים שבה פותחת הפרשה. אך מצאנו בחז"ל
ובראשונים, שבעומק, העניין של כל המצוות תלוי בארץ, עיינו למשל ברש"י (דברים
יא, יח), ברמב"ן (ויקרא יח, כה) וברשב"א (שו"ת ח"א קלט). הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה הל' תפילה עמ' רע"ו בהערה)
היה נוהג להזכיר את החתם סופר בחידושיו למסכת גיטין (מד ע"א ד"ה חוץ) שניסח
את זה בחדות כדרכו: "ויש לומר ששם אינו מקיים שום מצוה, דכל הדר בחו"ל
כמי שאין לו אלוה, אפילו קריאת שמע שקורא בחו"ל איננו כקורא בא"י, כי
גרשוהו מהסתפח בנחלת ה'. וזהו מוסר גדול" עכ"ל.
לבסוף מביא האור החיים הקדוש מהזוהר (וירא קח ע"ב) שכל
הארצות נמסרו ביד שרי מעלה והם המעבירים את התפילות לארץ ישראל ומשם עולות התפילות
דרך הר הבית ומקום המקדש. מה שאין כן בארץ
ישראל "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אתה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד
אחרית שנה", התפילות עולות ישירות אל הקב"ה ומידת רחמנותו מרובה. לכן כותב
המקובל הקדמון רבי יוסף ג'יקטיליא בספר שערי אורה (סוף שער שני) שבארץ התפילות
מקובלות יותר מכל מקום בחו"ל - ואם כן בחו"ל הכל סתום אצל השמים... וכל
[המלאכים] המקטרגים על ישראל בארץ האומות, כולם עומדים בין הארץ ובין השמים,
כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, והם נקראים 'ענן' המפסיק.
'סכותה בענן לך מעבור תפילה' (איכה ג, מד) ... המבין פסוק זה יבין כמה מחיצות
מעכבות בגלות" עכ"ל. וכן כתבו גדולי הפוסקים והמקובלים בכל הדורות.
בשולי הדברים אציין כי רבי נחמן עצמו היה מגדולי
אוהבי א"י והיא מוזכרת בכתביו אינספור פעמים. בחיי מוהר"ן מעידים חסידיו
כי הוא ראה באומן מעין מאסר והכרח (פס' ריג), והוא התאווה להקבר בא"י. אך
כשראה שאי אפשר שיעלו שם החסידים בימיו בחר באומן (קסב, ועיין גם פסקאות טו, נה ורה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.