גויים בימינו

בעולם ההלכה היחס לגוי אינו חד-ממדי. שני המעמדות ההלכתיים בתורה לגוי הם גר תושב ועובד עבודה זרה, וכן משמע ברמב"ם (הל' מלכים ח י, הל' רוצח ושמירת הנפש ד, יא). להלכה גר תושב הוא גוי שקיבל על עצמו לקיים את שבע מצוות בני נח. אדם שכזה יכול לגור בארץ ישראל (רמב"ם הל' מלכים ו א) ואנו מצווים להחיותו (הל' מלכים י יב). גוי עובד ע"ז הוא אדם שהדין כלפיו מתמצה היטב דרך ההלכה של אין מורידין ואין מעלין, ומצד הדין הוא חייב מיתה (ע"ז כו א). אף שהמושג גר תושב עצמו נראה רחב יחסית (עיין למשל ע"ז סד ב), בראשונים ובאחרונים מצאנו מדרגת ביניים של בן נח - גוי שאיננו עובד ע"ז אך לכלל גר תושב של ממש עוד לא הגיע (למשל רמב"ן וריטב"א מכות ט א ובחת"ס חולין לג א). מעמד של בן נח יגרור גם יחס הלכתי אחר. הדים לגישה זו ניתן למצוא בהלכות רבות. בגמרא ישנן הרחקות מגויים מכמה סיבות, למשל: העדפתם לשכב עם בהמות ישראל על פני נשותיהם, חשש מיצרם הבלתי נשלט לרצח יהודים, ועוד. המאירי אומר שהלכות אלו אינן רלוונטיות לאומות הגדורות בחוקים (חילוניים או דתיים) האוסרים דברים מעין אלו. מתוך כך התיר המאירי לתת בהמה לגוי, להתייחד עם גויים, ועוד (מאירי ע"ז טו ב, כ א, כב א, כו א, פסחים כא ב, בבא קמא קיג ב, בבא מציעא כז א, ועוד). בשל העובדה שהטענה חוזרת במקומות רבים הפרוסים על פני ספר בית הבחירה כולו, קשה מאוד לטעון שהטענה היא תולדת הפחד מן הצנזורה. יתרה מזאת, מאז שנתגלה חיבורו של המאירי, גישה זו נדונה להלכה בפוסקים (בהרחבה עסק בדעתו בשו"ת בני בנים ח"ג סי' לה) והסבר מוסרי ברוח הדברים עולה גם מדבריהם של הרמב"ם (פיהמ"ש בבא קמא ד ג, הובא במאירי בבא קמא לז ב) והמהר"ל (באר הגולה באר שביעי). הראי"ה אף כתב שיש לתפוס את שיטת המאירי כעיקר להלכה (אגרות הראי"ה פט). על פי האמור, לעיתים קרובות כאשר נכתב בגמרא עכו"ם, לאו דווקא מדובר בשינוי קוסמטי מפני הצנזורה כפי שמקובל לומר; יתכן ומדובר בנקודה מהותית שבמידה ותשתנה - ישתנה גם היחס ההלכתי אל הגוי. שינוי הלכתי כזה מפורש בשו"ע לגבי איסור סתם יינם. בפשטות, אסרו חכמים כל יין שנגע בו גוי בשתיה ובהנאה כאילו היה זה יין שנתנסך לע"ז ממש. אלא שבאשר לגוי שאינו עובד ע"ז, כתב השו"ע שיינו מותר בהנאה ואסור רק בשתיה (משום איסור חיתון יו"ד קכד ו, רמ"א שם). וכתב הב"י (שם בתירוץ ראשון) שמכיוון שמדובר באומה שלמה שקיבלה על עצמה שלא לעבוד ע"ז, גם המצריכים קבלה בפני בי"ד על מנת להיות גר תושב יודו לדין זה. וע"ע ש"ך יו"ד קיב סק"ב, תורות אמת יו"ד קיב, ערוה"ש חו"מ שמח ב.


כאישים פרטיים, בני נח יכולים לעלות ולהתקדם במדרגתם וקדושתם. בן נח שלמד תורה יכול להיקרא אדם, כישראל (אור החיים הקדוש ויקרא יח ד). כשעוסק בתורתו,  יכול להגיע למעלת כהן גדול (סנהדרין נט א).


נראה כי באופן כללי קדושת הבחירה האנושית עולה על קדושת הייחוס, כפי שכתבו רבותינו: "ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ" (הוריות ג ח), וכן מצינו  בכתוב השוואת נזיר לכהן גדול (במדבר ו ז, במדבר רבה י יא ועיין עוד בשפת אמת נשא תרמ"ט).

נכתב בשיתוף עם הרב גיא אלאלוף