התנ"ך מתאר את הנביאים כאנשים בעלי שם גם בקרב הגויים; החל מאברהם, אשר הפלשתים מכירים בו כנביא: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה" (בראשית כ ז), ונקרא בפי בני חת 'נשיא אלוהים' (בראשית כג ו). עבור דרך אלישע, אשר שר צבא האויב מגיע אליו כדי להתרפא מצרעתו (מלכים ב ה), וכלה בדניאל, יועץ מלכי בבל פרס ומדי. ועזרא - הוא מלאכי (מגילה טו ב) - שהיה מושל מטעם המלך, ותפקד כמנהיג בעיני עמי האזור; כולם אנשי אלהים שהשפעתם חורגת מעבר לתחומי הלאום. גם בנביאים אחרים נמצא את הפן האוניברסלי - שליחותו של ירמיהו מוגדרת כ'נביא לגויים נתתיך' (ירמיהו א ה ומלבי"ם שם וכן העמק דבר בראשית יז ו), והחשוב מכל - סיפורו המכונן של יונה הנביא אשר ביקש לברוח משליחותו האוניברסלית בגלל דאגתו הפרובנציאלית לשלום עמו והלקח שלימד אותו אלוקים במשל הקיקיון (תנחומא ויקרא ח, יונה ד י - יא). לעתיד לבוא נביאנו מכוונים לשלום עולמי וברכה כללית (ועיין בזה באורך ברשומה נפרדת). נציין מספר נבואות שמופנות ישירות לאומות העולם: בבל - ישעיהו יג -יד. מואב - ישעיה טו - טז, עמוס ב. דמשק - ישעיהו יז. מצרים - ישעיהו יט. עמון - יחזקאל כה. צור - ישעיהו כג, יחזקאל כו - כח. אדום - עובדיה כולו.
נביאי ישראל מצוינים בכך שהם מרחמים על אומות העולם ומעוניינים בתיקונם (עיין בהקדמת הנצי"ב לספר בראשית). למעשה, המדרש (תנחומא תחילת פרשת בלק) מעמיד את ההבדל שבין הגויים לישראל על נקודות אלו - מוסריות לאומית ואכפתיות אוניברסלית: ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, נביאי ישראל מזהירים את האומה על העבירות, וכן הוא אומר צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל ג יז), ונביא שעמד מן האומות (בלעם), העמיד פירצה לאבד הבריות מן העולם הבא (בנתינת העצה של הפקרות בנות מואב). ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן אמר ישעיה על כן מעי למואב ככינור יהמו וגו' (ישעיה טז יא), וכן יחזקאל אמר שא על צור קינה (יחזקאל כז ב), וזה אכזרי עמד לעקור אומר שלימה על חנם, על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סילק הקב"ה רוח הקודש מאומות העולם שזה עמד מהן וראה מה עשה. ע"כ. וע"ע מלכים ב ו, ירמיהו כח ח.
נכתב בשיתוף הרב גיא אלאלוף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.