יום חמישי, 6 בדצמבר 2018

מי מכירה את עיד אל בנאת?





בקהילות יהודיות רבות בארצות ערב היה נהוג לציין את ראש חודש טבת שחל בחנוכה כ'חג הבנות' – עיד אל בנאת. לחג זה מנהגים מיוחדים של לישת קמח ושמן לסימן ברכה ועוד.
לא לחינם נקבע חג זה בחנוכה. עיד אל בנאת מהווה זכר לגבורת הנשים היהודיות של חנוכה. מסירות הנפש של חנה ושבעת בניה וכן מעשה יהודית והליפורנס [או חנה בת מתתיהו וההגמון - תלוי את איזה מדרש שואלים...].
ננסה להתמקד באור הנשי המיוחד שמאיר בחנוכה. על אף שהאמת צריכה להיאמר- בכל ראש חודש ישנו חג נשי מיוחד. [אך זה כבר נושא לרשומה אחרת].

כשבקשו המלאכים לבשר את שרה על הולדתו העתידית של יצחק, שאלו את אברהם – 'איה שרה אשתך?'. תשובתו הידועה הייתה – 'הנה באוהל'. ניתן לומר שבשתי מילים אלו מקופל סוד נשי חשוב. גדולתה של האשה היהודית היא שעל אף קדושתה המבהיקה היא מצליחה להשאר בצניעות, בצל. היא מפנה בענווה את הבמה לבעלה 'הנודע בשערים' ולבניה המוצלחים ובכך היא מפתחת אותם. האשה דומה לארץ – היא מקבלת הכל אל תוכה ומפתחת את הזרעים הנקלטים בה עד שהם יוצאים אל הפועל כפירות מתוקים. אך ערכה הגדול של הארץ ניכר בפירותיה – ארץ חיטה ושעורה וכו'. גם האשה על ידי קליטתה ו'פינוי המקום' לבעלה וילדיה נעשית בכך לאשת חיל ובניה עוד יקומו ויהללוה.
שרה מגרשת את ישמעאל ובכך מצילה את בית ישראל משמד גשמי ורוחני. רבקה מגרשת את עשיו ומצילה את חיי יעקב וברכתו. רחל ולאה בונות את בית ישראל שתיהן. ועדיין נשארות אמותינו באוהל.
אכן, בנוהג שבעולם הנשים מובילות את העולם מתוך האהל, מאחורי הקלעים. הן משמשות עזר כנגדו לאיש על ידי שהן גורמות לו בעקיפין בחכמתן להתעלות ולחיות כרצון ה', ממש כשם שה' עשה אותן כרצונו.

אך כל זה בשעה שעולם כמנהגו נוהג. 
בעת שהשעה דחוקה לנו, ובזמן משבר נקראות הנשים לגלות את אורן.תמר,  דבורה הנביאה, יעל אשת חבר הקיני, רות המואביה ואסתר המלכה הן חלק משורה ארוכה של נשים צדקניות שבזכותן נגאלנו, וכמו שמבטיחה הגמרא בזכות נשים כאלה עוד נזכה להיגאל.
על המעשה של יעל נאמר בגמרא תבורך מנשים יעל מנשים באוהל תבורך – שגדולים מעשיה ממעשי האמהות הקדושות היושבות באוהל. הקושי העצום הזה לעשות ההיפך מהטבע הנשי הרגיל, להיחשף לאור ובכך להציל את ישראל הוא מעשה מיוחד ונדיר.

כשם שבדור המדבר נשארו הנשים איתנות ולא חטאו - לא בחטא העגל ולא בחטא המרגלים, כך גם בחנוכה. גם לאחר שהגברים נטמאו בטומאת יוון הנשים הן שנשארו בבחינת פך שמן טהור. לכן דווקא אשה היא שעוררה את המרד ואף חלק רשום מהניצחון ניתן על ידן. אמנם הפך קטן למראית עינו הטרוטה של היווני חשוך העיניים, אך תוכנו של הפך - שמן נס הוא. מאיר השמן כאור שבעת הימים, ומוביל אותנו אל הגאולה העתידה!

ואם כן נברך פה אחד - חג הבנות שמח לכל נשות בית ישראל!




'בהתנגדות המזויינת היו הנשים השייכות ליחידות הקרב, חמושות כמו הגברים, חלקן חברות בתנועת החלוצים. לא היה זה נדיר שנשים אלה ירו מאקדחים בשתי ידיהן, מפעם לפעם אירע שהן הסתירו אקדחים ורימוני-יד בבגדיהן עד לרגע האחרון , כדי להפעילם אז נגד אנשי הס"ס, המשטרה והוורמאכט...'  [מתוך יומנו של יורגן שטרופ הקצין הנאצי במרד גטו ורשה].

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.