✨ "וימאן" – כוח האמונה שלנו באחר הלקח של יוסף, יעקב וחנוכה
❓ השאלה הגדולה: מניין שאב יוסף את כוחו?
פרשת השבוע מציבה בפנינו תמיהה גדולה: כיצד הצליח בחור בן שבע-עשרה, שזה עתה נמכר על ידי אחיו ונקרע ממשפחתו, לעמוד בניסיון האדיר והמפתה של אשת פוטיפר? ניסיון שהבטיח לו עתיד חומרי ורוחני, תוך שכחה מוחלטת של עברו וכאבו.
מדרשי חז"ל מציעים לנו תשובה שנשמעת מיסטית: ברגע האמת נגלתה לו דמות דיוקנו של אביו, יעקב, והיא זו שהעניקה לו כוח נשמתי. מעין סייעתא דשמיא ניסית.
אולם, לצד גילוי שמימי זה, טמון בסיפור גם פשט עמוק ונוגע ללב, הקשור דווקא לחוזק היחסים בין יעקב ליוסף.
🔑 "וימאן" היא המילה המחברת
הקשר בין יעקב ליוסף היה אדוק במיוחד – "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יַעֲקֹב- יוֹסֵף" – קשר של זהות, של סימביוזה רוחנית. התורה מבטאת את העניין בשימוש החוזר בשורש מ.א.ן במקרא.
כאשר בני יעקב ניסו לנחם אותו לאחר שנחשד שיוסף נטרף, נאמר: "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם". הבנים אמרו: "היו לך שנים עשר בנים צדיקים, אחד סרח או מת, תתנחם באחד עשר שחיים והולכים בדרכך". אך יעקב סירב. הוא הכיר את יוסף, והיה בטוח בצדקתו: "אני מכיר את יוסף, הוא צדיק, ומיטתי תהיה שלמה".
וגם אצל יוסף - כאשר יוסף עומד מול פיתוייה המכוערים של אשת פוטיפר, נאמר: "וַיְמָאֵן"!
💡 סוד וימאן: "ויאמן"
המיאון של יוסף נבע מהכוח שקיבל מהמיאון של יעקב. בעצם סירובו של יעקב לקבל את הרעיון שיוסף רשע, הוא העניק לבנו כוח נשמתי אדיר. יעקב פשוט האמין שיוסף חי ולא מת לא גשמית ולא רוחנית, ולכן הוא מיאן. בעצם יעקב תמיד האמין בו. הוא שמר את דברי יוסף (על חלומותיו) והאמין בהם, והוא ששלח את יוסף לשאול בשלום אחיו ולחבר את הלבבות. באמון הבלתי מעורער בבנו הוא יצר לו מעין מגן נפשי - רוחני.
המילה "וימאן" טומנת בחובה את זה בדיוק: בשיכול אותיות, "וימאן" הופך ל*"ויאמן"*.
מדוע יוסף מיאן? כי יעקב האמין בו.
כאשר אב, אם, רב או חבר קרוב – האנשים המשמעותיים בחיינו – מאמינים בנו ללא סייג, האמונה הזו הופכת להיות מקור עוצמה נפשית ורוחנית. היא מעניקה לנו את היכולת לעמוד גם בניסיונות הקשים ביותר.
בזכות האמונה הבלתי מעורערת, יוסף יכול היה לראות את אביו ולהרגיש ברגע הקושי: "אני רוצה להיות חלק מאבני האפוד, חלק מהעם הזה, והאבא שלי מאמין בי".
🎗️ קריאה לדור שלנו: כוח האמונה ההדדית
הלקח הזה רלוונטי לחיינו היומיומיים:
נתינת כוח לאחר: אנו יכולים לתת כוח לחברים ולבני המשפחה שלנו פשוט על ידי אמונה בהם. להאמין שהם טובים, שהם רוצים בטוב ושהם מסוגלים להצליח.
ומצד שני עלינו לרכוש חברים טובים ולהשקיע במשפחה באופן שנוכל לשאוב כוח מאלה שמאמינים בנו.
האמונה שלנו באחר משקפת את המיאון לחשוב עליו רע. כשאנו ממאנים לחשוב על חברינו דברים שליליים או בעייתיים, אנו נותנים להם את הכוח להתעלות.
🕎 האמונה כמנוף לגאולה: יוסף, יעקב וחנוכה
העיקרון הזה, של האמונה ככוח מניע, מתחבר גם לחג החנוכה המתקרב.
מתתיהו החשמונאי הרים את נס המרד. רגע לפני הרמתו, בוודאי שאל את עצמו: "מי עוד איתי? האם העם הזה, שנראה מתייוון ואבוד, יכול לעמוד במאבק?"
מעשה המרד של מתתיהו הוא ביטוי אדיר לאמונה בעם ישראל וביכולותיו. הוא מיאן לחשוב שהעם כולו אבוד. האמונה הזו היא שגילתה בעם את כוח הגבורה והאמונה. בזכות מיאון זה לחשוב על העם כ"מתייוון", ובזכות ראיית האור הגנוז בהם, הצליח מתתיהו להוביל את המרד, והעם הלך אחריו והצליח.
אנו, כחברה וכמשפחה, נקראים היום לאותה אמונה: לתת אמון באחרים, לקבל אמון מהבית ומהמשפחה, ובכך לעמוד בכל הניסיונות והאתגרים.
שבת שלום ומבורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.