[תפילה 5]
צילום בועז אשכול מתוך אתר רשות הטבע והגנים
עקדת יצחק
יש סיפור על הבעש"ט הקדוש שכשניסה לעלות
לארץ הסתלקו כל השגותיו. באחת העצירות של האניה ירדו הבעש"ט ובתו לחוף של אי
ונקלעו למארב של שבט קניבלי. הבת ביקש מאביה הקדוש להתפלל או להכות אותם בשבט פיהו
על ידי שם קדוש. אך הבעל שם טוב אמר לה שהוא פשוט לא זוכר כלום. לבסוף כשכבר היו
בסכנת חיים גדולה [בתוך הסיר כפשוטו] והבעש"ט לא הצליח להזכר בכלום צעק
ממעמקי ליבו את אותיות הא"ב... פתאום נשמעה צפירת חיילים והקניבלים נפוצו לכל
עבר.
כהקדמה לתפילה אנו קוראים את פרשת עקדת יצחק.
הטעם הפשוט לכך הוא לעורר רחמי שמיים, אך יש כאן עומק נוסף.
בעבר שאל אותי מישהו – מה ה'ביג דיל' שעושים מעקדת
יצחק, הלוא לו היה הקב"ה נגלה אליי ואומר לי לעשות - ודאי שהייתי עושה
כדבריו.
ובאמת כמה מן הצדיקים מדגישים נושא שהיה קריטי להבנת סיפור עקדה. הצדיקים מוסרים לנו את הידיעה המטלטלת הבאה: רגע לאחר שציווה הקב"ה על אברהם את הציווי הנורא על עקידת בנו, נסתלקו מאברהם אבינו עליו השלום כל אורותיו, מדרגותיו והשגותיו הרוחניות. כך מוסברות המילים 'וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו'. היד של אברהם לא אצה לה מעצמה לעשות מעשה שכזה, הוא היה צריך לשלוח אותה כאילו אינה חלק מגופו.
אברהם הופך להיות ברגע אחד לאדם פשוט ובעבודת ה' פשוטה עליו להצליח להקריב את בנו לה'. זהו הניסיון העשירי, המבחן הסופי של אברהם ראש המאמינים.
ובאמת כמה מן הצדיקים מדגישים נושא שהיה קריטי להבנת סיפור עקדה. הצדיקים מוסרים לנו את הידיעה המטלטלת הבאה: רגע לאחר שציווה הקב"ה על אברהם את הציווי הנורא על עקידת בנו, נסתלקו מאברהם אבינו עליו השלום כל אורותיו, מדרגותיו והשגותיו הרוחניות. כך מוסברות המילים 'וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו'. היד של אברהם לא אצה לה מעצמה לעשות מעשה שכזה, הוא היה צריך לשלוח אותה כאילו אינה חלק מגופו.
אברהם הופך להיות ברגע אחד לאדם פשוט ובעבודת ה' פשוטה עליו להצליח להקריב את בנו לה'. זהו הניסיון העשירי, המבחן הסופי של אברהם ראש המאמינים.
לכולנו
יש עיתים 'חזקות' בעבודת ה'. לכולנו יש אנשים שכשאנחנו לידם אנחנו מרגישים צדיקים
יותר וטובים יותר. אנחנו יודעים לדקלם את התפילה בע"פ, וגם את כל שאר הסיסמאות
שיהודי עלול למצוא את עצמו זורק מפיו ללא הזדהות מלאה. אך כמה זה עלול להיות רחוק
ממי שאנחנו באמת. מאיפה שאנחנו באמת רוצים להיות.
התפילה היא זמן של איפוס, האדם עומד לבדו מול בורא
עולם.
ככל שתקלף יותר את המסיכות מעליך כך התפילה תבקע מעומק הלב ותהיה משמעותית. כאן אין מסכות, אף אחד לא יודע כמה מהמילים אתה מכוון ועל כמה אנשים אתה מתפלל.
ככל שתקלף יותר את המסיכות מעליך כך התפילה תבקע מעומק הלב ותהיה משמעותית. כאן אין מסכות, אף אחד לא יודע כמה מהמילים אתה מכוון ועל כמה אנשים אתה מתפלל.
רק בתפילה שמחוברת באמת למקום הרוחני שלך יש תקווה לראות כוונה כנה, שלא לדבר על
דמעות אמת. יש בה בתפילה, בחינה של הסתלקות החיקויים והקלישאות. במקומן מגיעה הפניית
מבט למי שאני באמת, וחשוב יותר - למי שאני רוצה להיות. זו המשמעות של בקשה לעתיד שגם
מעצבת באור חוזר את השאיפות שלנו.
בדרך זו אנו נעשים עקודים לקב"ה בצורה
העמוקה ביותר. כתוצאה ממסירות הנפש הפשוטה של אברהם אבינו כולנו קיימים כאן היום
וזכות המעשה הגדול אכן מעוררת רחמי שמיים לעד אך גם בd.n.a. הרוחני של כל אחד מאיתנו יש כוחות הקרבה של יהודי פשוט ,בלי
תרועות חצוצרות ומסיבות, שמוכן למסור הכל ברגע האמת.
ברבי נחמן מברסלב ישנה עצה להסרת מחשבות בטלות
בעת התפילה. הוא מציע, שכשבאות מחשבות זרות, האדם יכוון וידמיין שהוא מוכן להיהרג על
קידוש השם, המחשבות הזרות יברחו מאליהן. הרעיון דומה – כשאתה חושף את ליבת
העניין, את הלב שלך בטהרתו ובמערומיו אין שם מקום להסחות הדעת והן מתבטלות.
שנזכה לכוון בעקידה ולזכור להיות יהודים פשוטים
עקודים לה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.