דברי חלומות
סנהדרין ל ע"א (וכן נפסק
בשו"ע חו"מ רנה, ט)
נדרים ח ע"א (וכן נפסק
בשו"ע יו"ד שלד, לה)
אָמַר רַב יוֹסֵף:
נִידּוּהוּ בַּחֲלוֹם, צָרִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְהַתִּיר לוֹ, וְהוּא
דְּתָנוּ הִלְכְתָא, אֲבָל מַתְנוּ וְלָא תָּנוּ — לָא. וְאִי לֵיכָּא דְּתָנוּ
הִלְכְתָא — אֲפִילּוּ מַתְנוּ וְלָא תָּנוּ. וְאִי לֵיכָּא — לֵיזִיל וְלִיתֵּב
אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים וְיָהֵיב שְׁלָמָא לְבֵי עַשְׂרָה, עַד דְּמִקַּלְעִי לֵיהּ
עַשְׂרָה דְּגָמְרִי הִלְכְתָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: יָדַע מַאן
שַׁמְתֵּיהּ, מַהוּ דְּלִישְׁרֵי לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁמּוֹתֵיהּ שַׁוְּיוּהּ
שָׁלִיחַ, לְמִישְׁרֵי לֵיהּ לָא שַׁוְּיוּהּ שָׁלִיחַ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא
לְרַב אָשֵׁי: שַׁמְּתֻיהּ וּשְׁרוֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ:
כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם
בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים.
שו"ע יו"ד רי סע' ב
הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך
שאלה ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי (ויתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ)
(תשובת הגאונים) ויש לחוש לדבריהם (מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו
בשלשה כשאר נדר) (רשב"א סימן תרס"ח):
שו"ת התשב"ץ ח"ב קכח
בענין חולם החלום שאם לא יתענו הצבור
באותו יום יהיו מנודים והורה המורה כי חייבים להתענו' תענית צבור וקבעו ברכה בתפלת
מנחה והתיר' מהנדוי בעשר' והשתוממת בשעה חדא על המעש'...
ומה שראוי לדקדק בזה הוא בענין החלומות דרך כלל במאמרי התלמוד כי הידיעה בכללים
קודמת בטבע ובסדר לידיעה בפרטים וראינו כי יש מקומות שחכמינו ז"ל חוששין להם
ויש מקומו' שאין חוששין להם כלל וראוי לנו לחזר אחר טעמי הענין כי ידיעת הדבר
בסבותיו היא ידיעה שלימה...
אמנם המקומות אשר ראינום שהם חוששין לחלומו' הוא זה המקום אשר עליו הי' זה המשא
והמתן והוא שנדהו בחלום המוזכר בראשון (מנדוים) [מנדרים] (ח' ע"א) ... אמנם
במקומות שאין חוששין להם כלל הוא מה שהוזכר בפ' זה בורר (סנהדרין ל' ע"א)...
והרי כאן סתיר' מפורשת. ואפשר היה לפרש שאין בה סתיר' ובכל מקום ראוי לנו לסמוך על
החלום בין לענין נדר בין לענין מעשר שני וענינים אחרים אם הוא עצמו חלם החלום. אבל
אם אחר חלם לו אין לו לסמוך על חלומו בשום מקום זהו שאמרו בא בעל החלום כלומר האיש
החולם חלום אמר לו כן ולפי פי' זה יש לסמוך על החלומות אם הם חלמו אותם אבל אם
אחרים חלמו להם אין לסמוך עליהם כלל והתבאר טעות המתענין לפי זה אחר שאחר חלם להם
והם לא חלמו.
אבל מכיון שאמרו זה הי' מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין והוא מאמר
כללי לכל חלומות אי אפשר לפרש כן... וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה חששו לענין
נדוי וסומכין עליהם בהרבה מקומות על פי פותרים.
ואני אומר כי מה שמרפא שבר קושיא זאת הוא מאמר אחד הנזכר באחרון מברכות (נ"ה
ע"ב) והוא שאמרו שם רבא רמי כתיב החלומות שוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו. לא
קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שדים. הרי שהם ז"ל נתעוררו וראו כי יש
חלומות שראוי לסמוך עליהם ולחוש להם ויש מהם שאין ראוי לסמוך ולחוש להם כי יש מהם
ע"י מלאך והמלאך לא יכזב ויש מהם על ידי שד והם דברי' כענן בקר אשר אין להם
שחר.
והמאמר הזה אמתו אותו החוקרי' במקום הזה ואע"פ שדבריה' ז"ל הם כדברי
תורה ואינם צריכים חזוק טוב הוא לסמוך אותם בדברים שכליים כדי להטעימם ולהבין יופי
חכמתם כי כל רז לא אניס להו. וידוע הוא משרשי החכמה החיצונית כי החלומות מהם
צודקים ומהם בלתי צודקים והצודק מהם הוא בהיות הכח המדמה אשר באמצעותיו הם החלומו'
בריא ביצירתו בהרכבתו ובמזגו ולא יעיקהו מזג רע ממזונו' מולידים לחה עבה ושחורה
ואידים עבים מערבבים אותו וכשהוא על אופן זה ילוה אליו הכח השכלי ובאמצעו' כח
עליוני מהשכל הפועל רואה חלומו' צודק' וכבר אמרו כי אחד ממופתי ההשגחה הוא ענין
הודעת העתיד לבא כדי שישמור ממנו האדם וזהו אומרם ז"ל כאן על ידי מלאך ולפי
זה אמרו (ברכו' נ"ז ע"ב) חלום אחד מששים בנבואה ואמרו נובלות נבואה חלום
ובמדרש קהלת אמרו בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך אומר לכרוב... כמו שהשריש
הרב ז"ל בספר המורה והכרוב הוא הכח השכלי. או יהי' פי' נפשו הכח המדמ' והמלאך
הכח השכלי והכרוב הוא השכל הפועל... והחלום הבלתי צודק הוא בהיות הכח המדמה בלתי
ברי' או מפני שרש יצירתו ברוע הרכבתו וברוע מזגו או מפני מזונות עבי' רעי הכמות
המולידים אידי' עבי' שחורים יטרידוהו ומפני זה מורכב מחושים אין להם מציאות כלל.
ועל זה אמרו ביומא (פ"ג ע"ב) חלמא דבי שמשא בטלין אינון וזהו אומרם כאן
על ידי שד כי השד השאילוהו במקום הזה אל רוח רעה מזקת ושודדת את האדם והם כלם מאין
ופעלם מאפס אין ידים להם ואין לחוש להם כלל:
מעתה אחר שנתישב לנו מדברי חכמינו
ז"ל והשכל מעיד עליו כי יש חלומות צודקים ראוי לחוש להם. ויש חלומות בלתי
צודקים אין לחוש להם אנחנו המסופקים בזה החלום אם הוא צודק או הוא בלתי צודק אם יש
לנו לחוש בדבר הראוי לחוש ושלא לחוש בדבר שאין ראוי לחוש כפי שרשי התלמוד. וידוע
הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו ועל זה אמרו באותו
שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא
בחזקתו כאשר הי' קודם החלום דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא
הממון מחזקתו...
אבל במי שנדוהו בחלום אם על ידי מלאך הוא הרי הוא מנודה ואם ע"י שד הוא אינו
מנודה וא"כ זה ספק מנודה ספק אינו מנודה והרי זה כספק איסור' אם אסור לספר
ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד' אמות אם לא ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסור' שאפשר
לצאת מידי ספק על ידי תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים. ומנודה לשמים נסתפק
לבעלי התלמוד אם הוא חמור ממנוד' לבני אדם או יותר כמו שהוזכר במס' משקין
(ט"ו ע"ב) ומ"מ צריך שלוחי המקום להתירו ובעשר' יש שכינה זה הוא מה
שעלה בידינו בענין זה...
ודע כי זה קרוב לעשרים שנה חלם חלום
חקון בן עבו אשר היום יצא לתרבות רעה שהצבור חייבים להתענו' ג' תעניו' שני וחמישי
שני והרב ר' יצחק בר ששת זלה"ה חשש לו וגזר ג' תעניו' ואתה רואה שאותה איש
אשר סופו הוכיח על תחלתו כי גם באותו פרק לא היה פרקו נאה ומפני חלומו לא הי' לו
לרב ז"ל לגזור תעניו' והצבור היו מלעיבים ומלעיגי' עליהם וקורין אותן תעני'
חלום ובתפלת מנחה לא היינו מוצאי' מנין כי אם בקושי ונתחרט הרב ז"ל על זה ואני
הייתי מתענה והייתי אומר יודע אני בעצמי שאיני כהן ואם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן
הייתי עולה (שבת קי"ח ע"ב) ומה שהזקיק הרב ז"ל לזה הוא מה שאמר לנו
כי בכלינסיה עיר מולדתו בא לו קודם הגזרה שלמה מטיש ואמר לו לגזור תענית לפי שהי'
רואה שריפה גדולה בבית הרב ז"ל. ולא חשש לדבריו כלל ונתחרט על זה בראותו כי
בא החלום ברוב ענין. זהו מה שראיתי לשאת ולתת בלימוד זכות על תוספת ברכה ונשאר לנו
לדקדק אחר המורה הזה בענין התרת הנדוי אם מוטעה בו כנראה לפי פשטי הדברים או לא
היה מוטעה:
שם ח"ב סי' קכט
...ויש לסמוך זה
ממה שאמרו ז"ל (ברכו' נ"ה ע"ב) ג' חלומו' מתקיימי' ואחד מהם חלום
שחלמו לו אחרים והרי אביי מת מפני חלומו של רבא (שם נ"ו ע"א) וכן אשתו
של רבא ובניה בפתרון חלומו של בר הדיא (שם שם) וכן כמה מעשים באיכה רבתי. וכן
בירוש' במס' מעשר שני כיוצא בזה וכיון שהשרישו לנו שזה המנדה בחלום הוא שלוחו של
מקום וכמו שאמרו לשמותי שויוה שליח וכו' מה לי אם אותו השליח אמר שליחותו אל
המנודה עצמו או לאחרי' אדרבה נראה שיותר קשה הוא כשחלמו לו אחרים ולא כשחלם הוא
לעצמו שלפי שהוא נזוף הרבה לשמים הראו חלום זה לאחר ולא לו...
רב פעלים ח"ב יו"ד לב
שאלה. מי שחלם שהוא יום כיפור, והיה
אוכל בו, ונזכר בחלום אחר שאכל איך יום זה הוא יום כפור ואכל בו, ויצטער מאד
בחלומו, ומתוך צערו הקיץ, וידע שזה היה חלום, ושמח על זאת, ובא לשאול מה צריך
לעשות בהקיץ על מראה החלום הזה שראה. גם אומר פעם אחת חלם בלילי החול שהוא שבת,
וחלל השבת במלאכה אחת, וגם על זה שואל מה לעשות, ואם צריך כפרה או לאו, יורינו
ושכמ"ה:
תשובה. הנה מצינו לחז"ל, דחשו
למראה החלום בהיכא שראה שנידוהו בחלום... מיהו בענין הנדר בחלום, כתב מרן ז"ל
בסי' ר"י סעיף ב... ובסוף סי' רנ"ט פסק מור"ם ז"ל
בהגה"ה, אם אמרו בחלום אלו המעות שהטמין אביך של צדקה אינו כלום, דדברי
חלומות לא מעלין ולא מורידין ודין זה פסקו מרן ז"ל בש"ע ח"מ סי'
רנ"ה, ומקשים על דין זה מאי שנא מדין הנדוי הנז"ל, והרשב"ץ
ז"ל תירץ...
ונ"ל בס"ד לחלק חילוק אחר, והוא גבי מעשר הוא לא היה יודע מקום המעות
ולא מספרם, ובעל החלומות הגיד לו מקום המעות ומספרם, וגם הגיד לו שהם של מעשר,
ומאחר דארז"ל אין חלום בלא דברים בטלים, נמצא שיש בחלום אמת ויש דברים בטלים,
על כן השתא דחזינן דהמקום ומספר המעות אמת, וענין המעשר לא נתאמת אצלינו, ודאי
תלינן האמת של החלום היא במה שא"ל המקום והמספר, דא"א לומר אלו הם דברים
בטלים מאחר דנתאמתו לפנינו, ועי"כ מוכרחים אנחנו לתלות דברים בטלים של החלום
הוא במה שאמר לו שהם של מעשר, אך גבי נדוי שראה שנידוהו בחלום, א"א לומר הנדוי
דברים בטלים, דא"כ מה הוא האמת של החלום, כיון דמוכרח לומר שיש במראה החלום
דבר אמת, ויש ג"כ דבר בטל, על כן מוכרחים אנחנו לומר שזה ראה בחלום שהתירו לו
הנדוי, אך שכח זה, ובזה יש לנו ספק אם מראה הנדוי אמת, ומראה ההתרה דברים בטלים,
או להפך, דמה שראה שהתירו לו זה אמת, ומה שראה שנידוהו זה שקר, לכן כיון דיש לתלות
האמת במראה הנידוי והשקר במראה ההתרה, ויש ג"כ לתלות להפך השקר בנדוי והאמת
בהתרה, להכי חוששין לחומרא... וכ"ש אם ראה שנדוהו וראה שהתירו לו הנדוי,
דודאי מוכרח לתלות מראה האמת בנדוי, ומראה השקר בהתרה, חדא דספיקא הוא וחוששין
לחומרא, ועוד בכה"ג שראה שעשו לו התרה על הנדוי א"כ גם מראה של ההתרה
הוא מאמת הנדוי, דהא ראה שעשו לו התרה על הנדוי, ואיך תתלה השקר בנדוי, ובע"כ
צריך אתה לתלות האמת במראה הנדוי, והשקר במראה ההתרה, ולכך צריך להתיר לו:...
ומצאתי להרב הגדול מהר"ח פלאג'י
ז"ל בספרו חיים ביד יו"ד סי' נ"ב, שנשאל במי שנשבע ונדר בחלום שהיה
מצוה לסופר שיכתוב ס"ח לשמו, אם חייב לקיים שבועתו ונדרו, והביא מ"ש
בגמרא דסנהדרין הנז', ומ"ש הפוסקים, ומה שחילקו בין איסורא לממונא, ונודר או
נשבע, נרא' דדומה לאיסורא, וחייב מספק. ועוד הביא דברי הרב מהר"ח מודעי
ז"ל, שנסתפק במי שנשבע בחלום לשקר, כגון על דבר שיש לו נשבע שאין לו וכיוצא
בזה, יש להסתפק אי בעי כפרה, וכעת לא מצאתי גילוי עכ"ד מהר"ח מודעי,
וכתב הרב מהרח"ף ז"ל הנז' על דבריו, לענ"ד אינו צריך כפרה, שהרי אם
חולם בליל שבת שהוא עושה מלאכה, כגון כותב בחלום או שאר ט"ל מלאכות, וכן
ביו"ט וביוה"כ, הרי שמראים לו שהוא מחלל שבת או יו"ט, היצטרך לעשות
תשובה, כמו שנשאלתי על זה במ"א, והעלתי כי אין צריך שום כפרה, והבאתי ראיה
ממעשה רב מהר"ם ריקאנטי, שהביא בספר חמדת ימים הלכות סוכה, שראה בחלום על
אותו חסיד שהיה כותב את השם ומרחיק אות ה"א אחרונה, וכן מעשה רב של
מהר"ם לונזאנו, שחלם בליל כיפור שהיה כותב שבח להבורא יתברך וכו', ש"מ
הרואה שחוטא בחלום אפילו במעשה אינו צריך כפרה, והראיה דלא עשו הרבנים ז"ל
הנז' שום פרכוס, אם יש עון בדבר הזה, וצריכים כפרה על המלאכה של הכתיבה ע"ש.
והנה מ"ש הרב הנז' שכתב כזה בתשובה אחרת, היא באה ונדפסה בספרו לב חיים
ח"ב סי' ס"ז, שנשאל במי שחלם בליל שבת שחלל שבת בהיותו כותב, והשיב הרב
ז"ל שם כיון שלא היה שום פעולה בדבר ה"ז פטור, וכתב נראה להביא ראיה אלימתא
דאין שום עונש אפילו בד"ש בדבר זה ממ"ש מהר"ם ריקנאטי, והביאו מרן
בב"י א"ח סי' תרנ"ח, שחלם בליל יו"ט שראה חסיד א' כותב שם
הוי"ה, ומרחיק אות ה"א אחרונה וכו' ע"ש:
והרואה יראה כי ראיה זו אשר נשתבח בה
הרב מהרח"ף ז"ל אינה ראיה כלל, דהן אמת דמהר"ם ז"ל חלם כן
ביו"ט, אך לא ראה שהחסיד כותב השם ב"ה ביו"ט, אלא אפשר שראה שהיה
ביום אחד מימות החול, והיה החסיד כותב השם בו, כי מן השמים לא הודיעו למהר"ם,
אלא רק על מעשה החסיד בכתיבת שם הוי"ה, ואם מהר"ם ז"ל ראה חלום זה
בליל יו"ט, לא ראה בחלום שהיה כותב החסיד ביו"ט, ובזה ליכא ספיקא, כי אם
הספק של מהר"ח מודעי ז"ל הוא, שראה בחלום שהוא מחלל שבת באיזה מלאכה מן ט"ל
מלאכות, דנמצא שחלם שעשה עבירה בחלול שבת:
ועוד אני אומר, כי באמת צד הספק שאנו
מסתפקים שצריך כפרה, לאו משום דחשבינן ליה שעשה מלאכה וחלול ממש, כי אין זה נחשב
ספק כלל, ופשוט הוא דלא בעי כפרה בהכי, ורק הספק הוא כיון דראה בחלום שעשה חלול
שבת, אמרינן זה חלל שבת באמת בפועל בשוגג, ולא הרגיש, ולכך הראו לו מן השמים בחלום
שעשה חלול שבת, ולרמוז לו שיעשה כפרה על חלול שבת שעשה בשוגג, ולא ידע, ובהך עובדא
דמהר"ם ריקנאטי שראה לאותו חסיד כותב שם הוי"ה, אפילו אם היה רואה בחלום
שכותב ביו"ט עצמו ג"כ ליכא למפשט ספק זה, דאין לחוש להצריכו כפרה, מדלא
חש מהר"ם ז"ל בעבור כן, די"ל לעולם כל כה"ג שחלם שהוא מחלל
יו"ט בכתיבה, צריך כפרה, משום דאמרינן שמא זה חלל מקודם בפועל ונשכח הדבר
ממנו, ומן השמים הראו לו כן כדי שיעשה תשובה, אך באותו עובדא כיון שראה ביום שהיה
החסיד מפריד האתרוג מן הלולב, נודע לו פתרון החלום מה הוא, כי מראה זה שראה לאו
בעבור לרמוז לו שיעשה כפרה על חלול יו"ט שחלל קודם בפועל, אלא זה המראה של
החלום בא להגיד לו על שגגתו, ששגג באחיזת הלולב שהוא מפריד האתרוג ממנו, ופתרון אמת
הוא זה...
עוד ראיתי להרב מהרח"ף ז"ל
בתשובתו בספר חיים ביד הנז', שכתב נראה להביא ראיה ממ"ש בברכות דף נ"ז,
הבא על אמו בחלום יצפה לבינה, הבא על נערה מאורסה יצפה לתורה, הבא על אחותו יצפה
לחכמה, דמצינו דמלבד דלא נחשב לו זה לעון, אלא אדרבה הוראה לזכות וכו' ע"ש,
וגם זו אינה ראיה כלל, דודאי כל זה איירי שלא מצא עצמו בקשוי, ולא נקרה ח"ו,
כי איך יתכן שיראו לו מן השמים מראה לטובה במכשול גדול כזה שיהיה נקרה ח"ו,
וידוע מה שהקשה הפר"ח ושאר פוסקים על מאמר רז"ל בסוף יומא, הרואה קרי
ביוה"כ, ומה שיישבו בדרכים נכונים, וכאן הקושיא תגדל יותר, איך יראו לו מראה
על השנה טובה וקדושה במכשול של שז"ל, על כן מוכרח לומר דאיירי שלא היה מכשול
של קשוי ושז"ל, ועל כן כיון דכפי הטבע א"א שיבא האדם על אשה ולא יהיה לו
קשוי וש"ז ממש, ומאחר שהוא ראה בחלומו שבא על אשה, ולא הוה ליה מקרה רע כלל,
על כן פשיטה דזה החלום אינו מורה לו שיש בידו עון וצריך כפרה, אלא מורה לו לטובה
לצפות לתורה או לחכמה או לבינה, וכאשר פתרו לזה בגמרא:
על כן בנידון השאלה הנז"ל, שחלם
בשאר ימים שהוא יום כיפור ואוכל בו, וכן ראה שהוא שבת ומחלל שבת באיזה מלאכה, יש
לו לחוש למראה חלום זה, אולי מראין לו כך להודיעו שהוא חלל מקודם שבת או
יוה"כ בשוגג, ולא הרגיש, והורו לו שיעשה כפרה על חלול שבת או יוה"כ,
ואע"ג דאפשר שאין מראה החלום בא על כך, אלא יש לו פתרון, ואם ימצא חכם פותר
חלומות כראוי יפתור אותו בענין אחר, מ"מ השתא דלית ליה פתרי יש לחוש אולי
פתרונו הוא כך, שמראין לו שיעשה כפרה על חלול שחילל בשוגג מקדמת דנא, וכן ה"ה
ברואה שנשבע לשקר או עבירה אחרת, דצריך לעשות כפרה, אולי באו בחלום להודיעו שעשה
עבירה זו, ועון זה בשוגג, ולאו אדעתיה דצריך לו כפרה. והשי"ת יאיר עינינו
באור תורתו, אכי"ר:
ספר חסידים סי' תמד
אם מראים לראובן קשה על שמעון בחלום
הרי צריך ראובן להתענות שהרי שמעון נזוף לכך לא הראוהו לו כמו שאמר רב יוסף שאני
רבא נזוף הוה וכן לאיש האלהים שבא מיהודה לא דבר אלא לנביא שהשיבו כי היה נזוף לכך
הראו לראובן לומר שהוא יתענה ויתפלל על שמעון וישא פניו ואם לא יתענה טוב להגיד לו
כדי שהוא יתפלל על עצמו. ודע לך כי היו הראשונים מאמינים מאד בדברי חלומות שהרי
לאחר שעשה הקב"ה אות לגדעון במשענת הקנה ובגיזה פעמים עדיין היה ירא עד שאמר
הקב"ה לגדעון ואם ירא אתה רד אתה ופורה נערך ואחר תחזקנה ידיך ושמע החלום הרי
יותר מאמין בחלומות מבאותות ומה שכתוב (קהלת ה ו) כי ברוב חלומות והבלים וכתיב
(קהלת ה ב) כי בא החלום ברוב ענין שאם יאמר לו בעל החלום לעבור על המצות שלא ישמע
לו וכתיב (דברים יג ו) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת כי דבר סרה וגו' וכן
אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין שהרי אמר כי בא החלום ברוב ענין. יש
חלום שאדם רואה בחלום ראובן מת ויהיה שמעון או בן ראובן או אדם ששמו כשמו או תוארו
שוין או יחלה וקול יוצא שהוא מסוכן או מצטער או מאבד ממונו או שום דבר שמצטער לכך
מועיל לו התענית כי יהפך לקל שבהם כי אי אפשר שלא יתקיים אלא שיכול להתהפך דוגמת
המזלות כמו שנאמר (שמות י י) ראו כי רעה נגד פניכם שנהפך לדם מילה וכתיב (יהושע ה
ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם. ואם תאמר למה החלום הולך אחר הפה לפי שאלו לא
ילכו אחר הפה החלומות היינו אומרים אין החלומות מן הקב"ה שהרי התורה היא ממנו
והולכת אחר הפה והלב לפתרון ועתה חלום אין יכול דעתו וכל מה שאין הקב"ה נותן
ללב האדם לידע ולפה לדרוש (אם לאו למה חלום) אלא לומר לנו הנה הוא מן הקב"ה
להודיע שהוא יודע כל העתיד ומודיע לבריות מה שעתיד להיות כדי שישוב בתשובה ויתפלל
לו ולא יחטא. ועוד אמרו חכמים כ"ד פותרים חלומות היו בירושלים. ומה שפתר זה
לא פתר זה וכולן נתקיימו כמו שמקרא אחת יוצאת לכמה טעמים והוא שיהיה הפתרון מעין
החלום ודומה לו. וכן פתרון המקרא דומה למשמעותו ואי אפשר שיכוין לפי תרוצו כההיא
דאמר ומה ראתה אסתר שזימנה להמן אמר ליה ככל תנאי ואמוראי ועוד למה הולך החלום אחר
הפה לפי שהוא בסתר אם לא היה הולך אחר הפה אי אפשר לעשות תשובה בעבור החלומות
הואיל ואפשר לדעת יכול להבין מה הוא אחר הפה הולך החלום כמו שמוכיח גבי גדעון שאחד
פתר לחבירו את חלומו וכן נעשה כאשר פתר:
איוב לג, טו - טז
בַּחֲל֤וֹם ׀ חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה
בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב׃
אָ֣ז יִ֭גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים
וּבְמֹ֖סָרָ֣ם יַחְתֹּֽם׃
אלשיך שם
ופירש ואמר האחד
בחלום כו' כי אדם אין שבחלום לא יגלה הוא ית' את אשר נגזר עליו למעלה למען יתקן
מעשיו וזהו תתחלק למדרגות לפי איכות האדם אחד בחלום סתם לכל אדם ב' למעלה הימנה
והיא חזיון לילה שמחזה מה' יחזה. ג' בנפול תרדמה שאינו שישן כדרכו בלילה ומראין לו
בחלום מחזה שדי כי אם שברצות ה' לדבר עמו מפיל עליו תרדמה לגלות אזנו והיא תרדמה
של נבואה האמורה בבראשית רבה וזאת תהיה אפילו ביום על אנשים שהם חשובים ולמעלה מזה
אשר גם ביום בלי תרדמה כי אם בתנומות היא שינה קלה נים ולא נים הנקראת תנומה מראין
לו שהוא גדר גדול של נבואה וזה הוא מה שבאחת ידבר אל:
מצודת דוד
אז יגלה. בחלום יגלה אוזן אנשים כי מראה לו בחלום דבר ידמה לאשר נגזר עליו שהיא
מדה במדה לדבר אשר חטא ואשם:
