שו"ת - האם מותר לרקוד בשבת?

 

שאלה: האם מותר לרקוד בשבת?

תשובה:  המשנה בביצה לו ע"ב אומרת כך:

כׇּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה, בְּשַׁבָּת — חַיָּיבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת: לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְרַקְּדִין.

הגמרא שם מסבירה שטעם הדין האחרון (מולא מטפחין עד ולא מרקדין) הוא משום שמא יתקן כלי שיר.

בביצה ל ע"א הגמ' שואלת על מנהג שהיה קיים בישראל כן לספק לטפח ולרקוד בשבת.

אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנִין לְאַבָּיֵי, תְּנַן: אֵין מְטַפְּחִין וְאֵין מְסַפְּקִין וְאֵין מְרַקְּדִין, וְהָאִידָּנָא דְּקָא חָזֵינַן דְּעָבְדָן הָכִי, וְלָא אָמְרִינַן לְהוּ וְלָא מִידֵּי?... אֶלָּא: הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין.

התוס' שם אומרים כך:

תנן אין מטפחין ואין מרקדין. פרש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר:

ואם כן ע"פ התוס' בטלה גזירה זו. הב"י מביא את התוס' אך לא מקבל את דבריו אמנם הרמ"א מצטט אותו. וכך נפסק בשו"ע סי' שלט סע' ג –

אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר ואפי' להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקשקש באגוז לתינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזירה שמא יתקן כלי שיר ולספק כלאחר יד מותר: הגה והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו' וי"א דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל. (תוספות סוף פרק המביא כדי יין):

בהתאם לכך פסק הגרע"י בחזו"ע שאסור לרקוד בשבת. אלא שלאחר מכן הביא היתר שציין שנלמד ממה שכתב הר"ח בסוגיה. אך מעיון בר"ח לפנינו במסכת ביצה עולה שרק הסביר את ההבדל בין ריקוד לקפיצה. דהיינו קפיצה היא בשתי רגליים וריקוד עקירת רגל אחר רגל, אך אכתי ריקוד אסור ואדרבה משם מוכח לאסור אף רגל אחר רגל. ואף שיש לתרץ ולומר שהגרע"י דייק את המילה עקירה שבה אף שמרים רגל אחר רגל אך בשתיהן באויר לבסוף באותו זמן קמיירי בשונה מקפיצה שבבת אחת עוקר שתי רגליו, ולכן אולי הליכה במעגל שבה כל הזמן רגל אחת על הרצפה אינה כלל בנידון האיסור אך הפשט נראה בר"ח שלא כתב כן במפורש שאף ברגל אחר רגל אסור.

אמנם במהלך הדורות נראה שעמ"י לא כ"כ נהג לאסור ואפילו ת"ח של ממש. התייחס לכך בין היתר הפוסק החסיד אשל אברהם מבוטשאטש (על סי' שלט) וכתב שהשמחה המצוות צריכה להיות יותר מכל שמחה של העוה"ז (שכך לימד האריז"ל) . ומכיוון שהתירו הפוסקים ריקוד בשמחת נישואין ודאי שמותר שמחת שבת ויו"ט לש"ש. ולכאורה קשה שהרי חז"ל אסרו זאת ואיך ניתן לומר שבשביל שמחת המצוה לפתע מותר. ויש לתרץ שרק בא להסביר את המנהג ולא לומר שלכן אין כלל לגזור. ואולי יש לומר בעומק יותר שלדעת הא"א מאז שהאיר האריז"ל את עניין השמחה במצוות וביותר בתורת החסידות באמת נתגלתה מדרגת עבודה חדשה במצוות ולפיכך יש להביט גם על ההלכה הזו באופן מחודש.

ואף שדבריו יפים מהצד הרוחני והמוסרי בסוגיה, לעניין הלכה קשה לסמוך עליהם ואולי בצירוף התוס' שהביא הרמ"א בדוחק ניתן לומר שהוי ס"ס בדרבנן.

ומ"מ קחזינן מהגמ', התוס', הרמ"א והא"א בוטשאטש שבכל הדורות הללו נהגו רבים מישראל לרקוד. ואם כן צריך להסביר מדוע.

לענ"ד יש בהסתכלות שהצגנו על הסוגיה טעות בסיסית. דיש לברר מהו טעם האיסור לרקד, הגמ' אמרה שמא יתקן כלי שיר אך האם זה בגלל שמחת הריקוד או שמא יש כאן דבר אחר.

רש"י בביצה (ל וגם לו) מסביר את מהות הטיפוח הסיפוק והריקוד:

מטפחין - ידיו זו לזו: מספקין - כף על ירך: מרקדין - ברגל וכולם נאסרו משום שבות גזרה שמא יתקן כלי שיר בפרק משילין (לקמן ביצה דף לו:):

אם כן, טיפוח הוא מחיאת כף, סיפוק – כף על ירך. ברור שאלו עניינים שייעודם להשמיע קול. ומה עם ריקוד? את רש"י אולי ניתן לקרוא כרוקד ברגליו אך א"כ מה רש"י בא לאפוקי ריקוד רק עם הגוף ללא הזזת הרגליים? לא מסתבר כל כך. אם נעיין ברש"י בביצה לו נראה כך:

אין מטפחין - ביד: ואין מספקין - על ירך: ואין מרקדין - ברגל וכולן לשמחה ולשיר ובגמרא מפרש גזרה שמא יתקן כנגדן כלי שיר דקא עביד מנא:

גם אין מטפחין נכתב במילה אחת – ביד. וברור שהכוונה מחיאת כף. המילה ברגל בפירוש ריקוד נועדה לומר שמדובר בהשמעת קול ע"י הרגל. והאמת היא שמי שיסתכל באיסור אחר בו מוזכרים בדיוק שלושת דברים אלו לא יוכל לומר אחרת –

אֵיתִיבֵיהּ: הַמְשַׁמֵּר פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת, וּדְלֻעָיו מִפְּנֵי הַחַיָּה — מְשַׁמֵּר כְּדַרְכּוֹ בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּק וְלֹא יְטַפֵּחַ וְלֹא יְרַקֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן עוֹשִׂין בַּחוֹל. מַאי טַעְמָא — לָאו דְּקָמוֹלֵיד קָלָא, וְכׇל אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטּוֹל צְרוֹר.

 איסור הריקוד נידון בגמ' עירובין קד ע"א הנ"ל במפורש בתוך דיון על הולדת קול. מדובר על הפחדת הציפורים וגם רש"י שם מפרש –

ירקד - ברגל להשמיע קול להבעית העופות:

המשנה ברורה מביא על דין זה שמופיע בשו"ע סי' שלח (שעוסק בדין השמעת קול) סע' ד את פירוש זה של רש"י.

ואם כן הריקוד האסור הוא דווקא זה שיש בו רקיעת רגל קצבית שנועדה להשמיע קול, לכן יכולה להיות בעיה של תיקון כלי שיר.

וכן משמע ממקור דברי הר"ח - הירושלמי בביצה פ"ה ה"ב: 
וְלֹא מְרַקְּדִין. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. קִיפּוּץ. עוֹקֵר שְׁתֵּי רַגְלָיו כְּאַחַת. רִיקּוּד. עוֹקֶר אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל־מַשְׁמִיעֵי קוֹל אֲסוּרִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק סָבַר. מַקּוּשָׁה דִכְנִישְׁתָּא חַדְתָּא. 
הירושלמי מביא את הריקוד ומיד לאחר מכן דן ארוכות באיסור השמעת קול. 

וכן נראה מהגמרא בכתובות יז כיצד מרקדין לפני הכלה והתשובה לכך כלה נאה וחסודה. ולכאורה טענו בחיטין והודה לו בשעורים ואין התשובה ממין השאלה. אלא שיש לומר בהכרח שמדובר בשיר מסוים שהיו שרים עם ריקוד מסוים דהיינו קצב. 

ויש לציין עוד שעצם נענוע הגוף במרוצה שיש בו תענוג ודאי מותר ואף בהרמת שתי רגליים בקפיצה שכן נפסק בשו"ע שא סע' ב בהדיא. ומה ההבדל העקרוני בין זה לבין ריקוד? אלא ודאי שההבדל הוא ההשמעת קול שבריקוד שבעטיו יש לגזור אטו יתקן כל שיר.

ולו יהי שאין דברינו מוחלטים ויש שסברו שריקוד הוא נענוע הגוף בלבד ללא השמעת קול, יש לצרף את דעת התוס' ועוד שכל זה דיון בדרבנן ולפחות יש לצרף הדברים לספק נוסף והוי ספק ספיקא. ובאמת לענ"ד הדברים נכוחים מצד עצמם ודברי התוס' נאמרו להתיר גם הרקיעה ברגל וד"ל.

ואם כן למסקנה - ריקוד שכולל נענוע הגוף ואין עניינו להשמיע קול על ידי רקיעת הרגל וכדומה מותר ואין הבדל בין ריקוד כאשר שתי הרגליים מעל הקרקע בבת אחת או רגל אחר רגל. ולהיפך בהיפך – אם הריקוד כולל רקיעה ברגל להשמעת קול אסור אף אם רוקדים רגל אחר רגל ומקפידים שלא יהיו שתיהן באויר.