בראשית הדיון בעניין קשירת התכלת יש לדעת
שבניגוד לעצם הטלת פתיל תכלת בציצית, אופני קשירת הציצית אינן מן התורה ואפילו לא
מדרבנן. הגמרא קובעת שקשר עליון בציצית דאורייתא ומן הפסוק גדילים תעשה לך למדו
שצריך גם כריכה. הכריכה המינימלית היא של שלוש וכאשר עושים קשר נוסף בסוף הכריכה
היא מתקיימת ובזה יצא אדם יד"ח מצוות ציצית. כל שאר ענייני החוליות והקשירות
מבטאים רמזים שונים ואין בהם מידה של יציאה ידי חובה. למעשה המשנה ברורה[1]
מתבטא בלשון זו: וגם מנין החוליות והקשרים אין מעכב מדינא רק הוא למצוה מן המובחר
עכ"ל[2].
גם בקשירות הלבן ללא תכלת יש לפחות שלוש סוגי
קשירות רווחות הן במספר וסדר הכריכות, הן באופן הכריכות והן במספר הקשרים – קשירה
ספרדית - האריז"ל – כריכות ע"פ סדר הוי"ה, האריז"ל ע"פ הבא"ח
ט"ל כריכות באופן של חוליות, קשירה תימנית - רמב"ם 7 או 13 חוליות,
והקשירה האשכנזית- 7,8,11,13.
לכן, אין הגיון בטענה שאדם לא יטיל תכלת
בציציתו מכיוון שלא יודע באיזה מן הקשרים לקשור אותה.
אכן, הרוצה לכוון דרכיו ולזכות לדין דאורייתא
של תכלת בציציתו ראשית צריך לבחור כמי ילך בעניין מספר הפתילים הצבועים בתכלת[3].
לאחר מכן עליו לבחור בקשירה מסוימת מבין אחת עשרה צורות הקשירה שהוזכרו. ניתן
לבחור בקשירה לפי פרמטרים שהוזכרו בחז"ל, לפי המסורת שלפיה נהג עד עכשיו
בציצית הלבן, ולפי מה שנאה בעיניו.
כדי להצליח לבחון את הקשירות בחרתי להביא את
הפרמטרים שהוזכרו בזמן שהתכלת נהגה – זמן התנאים והאמוראים.
הגמרא במנחות[4]
אומרת:
1. ונויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף
2. וכמה שיעור חוליא תניא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש
3. תאנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה[5]
4. הפוחת לא יפחות משבע כנגד שבעה רקיעים והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה
רקיעין וששה אוירין שביניהם[6]
5. תנא כשהוא מתחיל מתחיל בלבן הכנף מין כנף וכשהוא מסיים מסיים בלבן - מעלין
בקודש ולא מורידין
ובזוהר הקדוש[7]
נוספו שני תנאים –
6. חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה
7. יג חוליות כנגד יג מידות של רחמים
8. לט כריכות. רש"י ותוס' כתבו[8]
שהאידנא שאין תכלת נוהגים לעשות חמשה קשרים כדי להגיע למניין תרי"ג כמניין
ציצי''ת יחד עם ח' חוטין וה' קשרים. בראשונים מצאנו גם סמך למספר הכריכות.
המהרש"ל בשם הראב"ן כתב להסמיך זאת לפסוק 'כי ט''ל אורו''ת טלך' כאשר
המילה אורות גימ' תרי"ג כנ"ל. ואילו המילה ט"ל רומזת למספר הכריכות
שבכל כנף. מניין זה הוא גם גימ'
הוי"ה אח"ד. והוא לכאורה קשור לנאמר בגמ', שכן אם כל חוליה צריכה להיות
של ג' כריכות ומקסימום החוליות הוא יג, אזי י''ג כפול ג' שווה ט''ל כריכות סך הכל.
נשאלת השאלה באילו אופני קשירה אנו יוצאים
יד"ח כל האמור בגמרא?
לגבי הקריטריון של מתחיל בלבן ומסיים בלבן –
בכל הקשירות עושים כן, אלא שיש שעושים כן בכריכה אחת ויש שעושים כן בג' כריכות.
ע"פ הרמב"ם בקשירה של שבע חוליות יש
שבעה רקיעים וששה אוירין באופן מוחשי, אך אין חמשה קשרים ואין יג חוליות.
ניתן לקשור בקשירת יג חוליות, אך לא יהיו
בהן חמשה קשרים, וגם לא יהיה זכר מוחשי לשבעה רקיעין ואוירין שביניהם אלא רק ערך
מספרי.
ע"פ הראב"ד כל חוליה היא בין שבע
לשלוש עשרה כריכות של חוט לבן וחוט תכלת אחריו שמחולקים לחמשה קשרים. בקשירה זו
אין הלימה לדברי הגמרא בדבר חוליות שעומדות בפני עצמן, יג חוליות,
בקשירת הבן איש חי ישנם חמישה קשרים, לט
כריכות, יג חוליות. אלא שבגלל שרוצים להגיע לל"ט בהפרשים של שבע שמונה אחת
עשרה ושלוש עשרה נעשות חלק מהחוליות ע"י כריכה או שתיים. וזה פחות מתאים לפשט
הגמ' עד שיכרוך וישנה וישלש.
ע"פ הראב"ד בקשירת הגר"א או
בקשירת החינוך החוליות נעשות שש תכלת ושבע לבן (כדי שיתחיל ויסיים בלבן). ישנן
י"ג חוליות, כל חוליה של שלוש, חמשה קשרים, ולט כריכות. ישנן גם שבעה רקיעים
וששה אוירין אלא שיוצא שהאוירין מיוצגים בחוליות התכלת (שכן הם ששה כאמור) ודווקא
הרקיעין בלבן (שהם שבעה כאמור), ובדבר זה יש מעט דוחק. אף על פי כן, נראה שקשירה
זו עונה על מירב התנאים.
וכאן המקום להעלות הצעה נוספת (שמעתיה ר' אלידע
כוכב הי"ו) – קשירה כדעת החינוך – שלוש חוליות בין קשר לקשר אך להתחיל בחוליה
שכריכתה הראשונה לבן ושתי כריכותיה הנוספות תכלת וכן בסיום הגדיל חוליית תכלת שתי
כריכות תכלת והאחרונה לבן. כך תתקבל קשירה שעונה על כל התנאים כולם והתכלת שבה
רומזה לשבעת הרקיעים.
נציין קריטריון חשוב נוסף. עד עתה עסקנו
בנוי מבחינת התזכורת של כל המצוות ושאר הרמזים הכלולים באופן הקשירה. אך יש להוסיף
שמה שנראה לאדם כנוי דהיינו יפה ואסתטי – גם הוא נקרא נוי מצוה.
וכך יש להסביר לענ"ד את הרוצה לפחות
והרוצה להוסיף במניין הכריכות או החוליות – שמכיוון שיש השלכה של יחס בין אורך
הענף לאורך הגדיל היו שרצו להאריך ולקצר את הגדיל על מנת שהפתילות יהלמו אותם (כנראה
לפי גובה הלובש).
[1] או"ח
סי' יא סקס"ד.
[2] השו"ע
(שם סע' יד) למשל כתב סדר קשירה של 7,9,11,13 והזכיר בב"י את הרמז שבו, וכיום
אין מי שקושר באופן זה.
[3] בנושא זה,
נסתפק באמירות הקצרות הבאות. לרוב העוסקים בסוגיה נראה כדעת הראב"ד שפתיל
תכלת האמור תורה מתייחס לפתיל שלם מתוך הארבע, דהיינו שני פתילי תכלת מתוך השמונה.
וכן הביא גם החיד"א בספר חומת אנך פרשת שלח לך.
אמנם בעלמא המחלוקות הרמב"ם והראב"ד בד"כ הלכה כרמב"ם גדול
הפוסקים. ובפרט בהלכות כלליות ששייכות לארץ ישראל. ולכך יש להוסיף שהאריז"ל
כתב כדבר פשוט שפתיל תכלת הוא רק אחד משמונה. וכן מטילים בציציותיהם הגר"מ
מאזוז, הג"ר יעקב יוסף (ז"ל), והג"ר דב ליאור שליט"א.
אמנם יש לומר שאם צבע יותר מפתילה אחת אין בדבר בעיה כמו שמותר לצבוע על פי מין
הכנף ואין דין בלבן דווקא, ולכן גם לדעת הרמב"ם העושה כדעת הראב"ד או
התוס' יוצא ידי חובה. וכן מורה ובא הגאון הרב דוד חי הכהן שליט"א ע"פ
דיוק בסמ"ג.
[4] מנחות לט.
[5] נעיר
שע"פ הטעם המובא בגמ' מדובר על שבע או שלוש עשרה ולא על כל המספרים שבאמצע
(7,8,11,13).
[6] יש להעיר
שניתן ללמוד בגמרא שזהו רק טעם למספר החוליות שבע או שלוש עשרה ולא שבפועל יראו
רקיעים ואוירין בצורת הקשירה. אמנם מרש"י ובבירור יותר מהרא"ש סי' טו
נראה שהבין שבתכלת הוא כפשוטו והתכלת רקיע והלבן הוא אויר.
[7] רע"מ
פנחס.
[8] מנחות לט
ע"א ד"ה מין כנף ובתוס' שם, וכן מג ע"ב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.