השופט הרוסי הִכה בפטישו וקרא את גזר
דינו של העצור יולי אדלשטיין: שלוש שנות מאסר בפועל במחנה כפייה סובייטי, סמוך
לימת בייקל שבדרום סיביר. שלושה
חודשים הוחזק אדלשטיין בבידוד בצינוק, לאחר שהואשם ב"החזקת סמים" (האמת
הייתה שהחזיק בשמים להבדלה...). הוא פתח בשביתת רעב של כמה שבועות, אבל זמן קצר
לפני המשפט החליט להפסיקה. "היו לזה שתי סיבות", מספר אדלשטיין.
"ראשית, הודיעו לי שלוקחים אותי למשפט וחששתי להתעלף באולם. שנית, ידעתי
שחנוכה מתקרב ורציתי להיות חזק".
המשפט נערך בימי החנוכה תשמ"ה
(1984). "בכל משפט מורשים להיכנס קרובי משפחה או ידידים של הנאשם. הרוסים
מנעו זאת על-ידי שמילאו את האולם באנשיהם, וכך חסמו את מי שביקשו להיכנס, מלבד
אשתי ואימי. מי שניסה להיכנס נענה בתשובה לקונית: 'אין מקום'.
"הייתי מוקף שוטרים, כדי למנוע
כל מגע ביני לאנשים אחרים. המשפט היה ארוך ונמשך שעות רבות. לאחר שהשופט הכריז את
גזר דיני, ממש כשהתחילו להוציאני החוצה, דחפתי את ראשי בין שני שוטרים וצעקתי
לאשתי: איזה נר היום? היא הביטה בי ולא הבינה מה אני רוצה. שאלתי שוב ושוב: איזה
נר היום?".
אדלשטיין (58), המשמש יו"ר
הכנסת, מתאר את הרגעים הדרמטיים בשיחה שקיימנו עמו בתחילת השבוע, ערב חנוכה:
"האנשים שסביבי חשבו לרגע שהשתגעתי בגלל גזר הדין החמור שהשית עליי השופט.
לאחר ששאלתי את אשתי בפעם השלישית איזה נר היום, הצליחה להתעשת והשיבה: 'הערב נר
שני'. הכול קרה בתוך שניות.
"השוטרים כבר לא החזירו אותי
לצינוק, שכן עכשיו איני נחקר אלא שפוט. העבירו אותי לאגף אחר", הוא מספר.
בשעות הערב הצליח להשיג שני גפרורים. "בתא היו כארבעים אסירים. ניגשתי לחלון,
בירכתי את הברכות והדלקתי את שני הגפרורים". אדלשטיין חיכה שהשלהבות יתכלו,
עד שחרכו את אצבעותיו.
האסירים בתא חשבו שהאורח החדש אינו
שפוי. "לקח לי שעתיים להרגיע אותם ולהסביר להם במה מדובר", הוא מחייך,
בעודו נזכר באותם רגעים בלתי-נשכחים. "מזלי היה שאחד האסירים הכיר אותי בעבר
והעיד שאני שפוי"...
והאמת היא שאדלשטיין כמו כל יהודי
שפוי ומשוגע כאחד. שפוי מצד העוה"ז אך 'משוגע' על הקב"ה (וכהסבר
הראב"ד לפסוק למנצח על שיגיון לדוד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.