איך נדבקים בה'?

חבר ישב איתי לשיחה וסיפר לי על קרובת משפחה שלו 'קיבוצניקית' שממש רחוקה מקיום תורה ומצוות. הבעתי חוסר אמון קל ואמרתי שמן הסתם היא מדליקה נרות שבת או שהם אוכלים יחד סעודה חגיגית במועדי ישראל וכדומה. לאחר מכן במהלך השיחה הוא סיפר ש'למחייתה' עוסקת אותה יהודייה בפיתוחים טכנולוגיים שמביאים להכפלה של תפוקת התבואה מתא שטח נתון וייצוא של אותם פיתוחים למדינות העולם השלישי בהן שורר רעב...
האם משהו במושגי הדבקות בה' שלנו צריך להתיישר?

בספר דברים מצווה אותנו התורה כמה פעמים על הדבקות (מפרשת ואתחנן ועד ראה בלבד יש חמשה אזכורים). בדברי חז"ל בכל מקום שנזכרה מצווה זו נשאלה השאלה העולה מאליה – 'הלא הקב"ה אש אוכלה הוא וכיצד ניתן להדבק בו?' – הפער בין הבורא לנברא הוא אינסופי, וכי אפשר לא רק לגשר על הפער כי אם ממש להדבק בו?

למרות שחז"ל דברו על כך בכמה מקומות וענו כמה תשובות, העיקרון היסודי של כל התשובות זהה – איננו נדבקים בעצמותו יתברך באופן ישיר אלא בדרכים בהם בחר להתגלות אלינו. ובכל זאת, ראוי לעיין בהבדלים שבין התשובות של חז"ל. התשובה הראשונה והידועה מכולם היא שהדבקות איננה ממש בו אלא להדבק בדרכיו, בדרכי החסד והאמת: מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים מה הוא קובר מתים אף אתה קבור מתים מה הוא מנחם אבלים אף אתה מנחם אבלים (סוטה יד, תנחומא וישלח י, ד).
ההסבר השני למושג הדבקות מופיע בגמרא במסכת כתובות (דף קיא, וכן במדב"ר כב, א) -  ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה. הדבקות בחייהם של תלמידי חכמים היא הדבקות בקב"ה.

נראה כי לעומת דברי חז"ל שאיננו נדבקים בקב"ה אלא רק בעקיפין, אצל הרמב"ן בפרשתנו (דברים יא, כב ועיין גם באור החיים הקדוש) דווקא למדנו תשובה ישירה מאוד על מושג הדבקות וכה דבריו:

ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה' ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז בעל ספר הכוזרי.

האם יש סתירה בין ההסבר השלישי שבדברי הרמב"ן לגמרא? מסתבר לומר שלא. ואכן מעניין בהקשר זה הסברו של הר"ן בדרשותיו (דרשות הר"ן ח, יא), הסבר שנראה שהשפיע רבות על תנועת החסידות (עיין למשל במבוא שערים לאדמו"ר מפיסצ'נה).

שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל. כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה. עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם. אבל מצד המצאה בדורם. שהם עצמם כמו המקדש המקודש.

תלמידי החכמים והצדיקים הם בתי מקדש מהלכים, ודרכם ניתן להדבק בקב"ה בכל זמן ובכל מקום. הר"ן מחלק בין הוראה להמון להוראה ליחידים. יש יחידים שיכולים להדבק בה' כמו שכתב הרמב"ן, לזוכרו תמיד ושלא פרד ממנו מחשבתם לעולם. אך דרישה זו לא יכולה להיות להמון. ההמון צריך להדבק באותם אנשים שנעשים 'מעון לשכינה' וזוהי הדבקות בצדיקים ובתלמידי החכמים עליה דברה הגמרא. לימים ייאמר בשם רבי נחמן או הרבי מלובביץ' שבכל מקום בו נמצא הצדיק הוא בחינת ארץ ישראל ואכן יש לדברים מקור של ממש בדברי הראשונים (כמובן רק בבחינת מה ואין הוא במעלת א"י ממש לעניינים רבים ולא נעקרה חס ושלום מצוות ישוב א"י ממקומה ועיין חיי מוהר"ן טז ואכמ"ל). 

תשובה רביעית במספר ואחרונה לענייננו מדגישה את הקשר בין מצווה זו לארץ ישראל ולפיתוח העולם. רצונך להדבק בקב"ה? עסוק בנטיעת עצים וישובו של עולם (עיין בויקרא רבה כה, ג). כשם שהקב"ה ממשיך את החיים בעולם ועושה חסד עם כל ברואיו כך עלינו לעשות ובכך אנו נדבקים בחי החיים. 

ההסבר הזה לדבקות מתאים באופן מדויק גם לסדר ההופעה של מצווה זו בתורה. בטרם הכניסה לארץ והעסק ביישובו של עולם כמשימה עיקרית יש צורך בהפנמת ההבנה שהיא פרי התבגרותה של האמונה. הקב"ה לא עוסק רק בקודש ובד' אמות של  הלכה, ולכן גם את הדבקות בו יש להשיג דרך חיים מלאים הכוללים גם את פיתוח העולם בצדדי החול שלו.

הסיפור שהובא בתחילת המאמר מאתגר אותנו לחשוב מחדש על מושג הדבקות בה'. אף שהיא אינה מקיימת מצוות במובן המסורתי, ייתכן שדרך עבודתה ותרומתה לעולם, היא מקיימת את מצוות הדבקות ברמה גבוהה. זה מזכיר לנו שהקב"ה אינו עוסק רק בקודש ובד' אמות של הלכה, ולכן גם את הדבקות בו יש להשיג דרך חיים מלאים הכוללים גם את פיתוח העולם בצדדי החול שלו כביכול.

נאחל לכולנו שנדבק בה' בכל ליבנו!