כוונות הצפירה

המוח היהודי כל הזמן רץ, ממציא המצאות, חושב מחשבות, דואג דאגות ומדמיין דמיונות. אנחנו כל הזמן חושבים על העבר, על העתיד ורק לפעמים מצליחים פשוט להיות נוכחים ברגע הזה. חלק עיקרי מהעשייה הרוחנית שלנו, בעיקר כשאנו מתפללים, הוא פשוט להתרכז במה שאנו עושים כעת, זה נקרא 'לכוון את הלב'. איכות הפעולה לא נמדדת רק על פי מדדים חיצוניים, אלא בעיקר הולכת אחר כוונת הלב. כדי לכוון את הלב צריך להבין לעומק את המקום בו אנו נמצאים, ולתת מעין מחשבות מנחות שיעזרו לנו. זהו לימוד הכוונה של המעשה.

כולנו עומדים בצפירה, אך אנו יכולים לשדרג את העמידה הזו כך שנהיה מוכנים לכוון בה כראוי. בשורות הבאות אשטח בפניכם את מה שעובר לי בראש בשעת הצפירה. אשמח אם תמצאו באחת מהן טעם.

הצפירה היא 'עת רצון' גדולה, זהו זמן נקי מ'רעש שחור' של דיבורי לשון הרע, ניבול פה ודיבור חולה ומזיק, והוא נקי גם מהמון 'רעש לבן' של פטפוטי סרק פרשנויות ותחזיות של הבל. בנוסף, זהו זמן שבו עם ישראל כולו מתאחד. שערי שמיים פתוחים - בואו ננצל את זה.

·         נכיר טובה לחיילים האהובים שלנו, ובייחוד לאלה שכבר נפלו. נחשוב על כמה התרומה שלהם לא הייתה לשווא. נוכל גם לחשוב על כמה חשוב ללמוד מהם על הקרבה למען מטרה גדולה יותר מעצמנו. חשוב גם ללמוד מהם על פרופורציות בחיים.

זכרו: הכרת טובה היא נקודת המוצא של חיינו, עד שהיא הבסיס לקשר עם ה', אבל גם להיפך – 'כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של מקום' (מדרש הגדול שמות ח').

·         נתרכז באהבת ישראל . נרבה אהבה בליבנו לכל אחד ואחד מישראל, במובן שכולל גם את אלו שבדרך כלל רחוקים מאתנו בדעות ובמעשים. נאהב את אנשי המפלגה השנייה, ואפילו את ההוא שעקף אותנו בתור בסופר, פשוט כי כולנו חלק מאותו הסיפור. ביחוד נעורר אהבה בלבנו על החיילים ואנשי כוחות הביטחון ששומרים עלינו וגם על החיילים שנפלו על משמרתם.

·         נוכל גם להתפלל לעילוי נשמת הנופלים, כל אחד בלשונו, או על ידי הטקסטים המסורתיים, לומר (בלחש) שמע ישראל, תהלים או משניות.

·         נתפלל שה' יקום דמם ושנפסיק את החילול השם שמתרחש כשהמחבל חי ושמח והנפגע קבור באדמה. כמו כן את חילול כבודן של ישראל שכשנשפך דמם כמים האויב חוגג ומחלק סוכריות.

·         נתפלל בכל לב שה' ישמור את חיילינו ויעזור להם תמיד לנצח ושאף אחד מישראל לא ייפגע.

·         נוסיף תקווה ותפילה שנגיע כבר לתכלית לשמה מסרו הקדושים הללו את חייהם, שהעולם יהיה מקום של שלום ואהבה ושלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

ואם נגלה ששלוש דקות (אחת בערב ושתיים בבוקר) לא מספיקות לכל זה – לא יזיק אם נעמוד עוד קצת בשקט ונהרהר.