איך אפשר להיות שמח ביום שממנו והלאה ידונו אותי על מעשיי?
אכן ביום זה אתה נעשה אחראי. אך האחריות הזו היא לתיקון העולם וזה דבר משמח מאוד. הקב"ה סומך עליך שתהיה שותף נאמן שלו. השמחה העצומה באמון שנותן בנו הקב"ה ובעשיית המצוות אמורה להאפיל על העובדה שאולי נישפט ונמצא אשמים. ואכן השמחה הזו עצמה גם מספקת שכבת הגנה מפני החטא. ע"פ קבלה היצר הרע מתגבר אצל אדם עצוב. בעל התניא, האדמו"ר הראשון של חב"ד מלמד אותנו שכשם שבהיאבקות הזריז והשמח מנצח גם גדולים ממנו אם הם איטיים כך הוא במלחמת היצר. השמח מנצח. תתחזק בשמחה ובעז"ה היצר הרע לא יוכל לך. זו אולי הסיבה שכולנו כל כך שמחים וחוגגים ארועי 'בר מצוות'.
מה קורה לי ביום הבר מצווה?
אם תפתח לכך, מכאן ואילך תכנס בך בחינה של נשמה חדשה, יצר הטוב משופר ומשודרג באתערותא דלעילא.
אוקיי, אבל הרי גם עד עכשיו באתי לתפילה, ברכתי על האוכל וקיימתי מצוות אז מה השתנה?
מכאן ואילך המצוות שלך נעשות משמעותיות כי הציווי של הקב"ה נמצא בהן וכך בכל מצווה אתה מתקדש ומצתוות (לשון צוותא וחיבור) עם הקב"ה שכן כוח המשלח בשליח.
מקורות
תניא פרק כו
ברם, כגון דא צריך לאודעי כלל גדול. כי: כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות, הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות, הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.
אבות דרבי נתן טז
יצר הרע כיצד אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו...
יצר הרע כיצד אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו...
שו"ע רבינו זלמן (מהדו"ת או"ח סוס"ד)
שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מה"ת ונעשו בני עונשים ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים...
שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מה"ת ונעשו בני עונשים ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים...
שם משמואל בחוקותי יא
ונראה ליתן טעם אהני תליסר שנין מאי עבידתייהו, דהנה בזוה"ק ריש פ' בהר מאי עול מלכות שמים אלא כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא בגין לאפקא מיני' טב לעלמא, ואי לא קבל עלי' ההוא עול לא עביד מידי, ה"נ איצטריך לי' לב"נ לקבלא עלי' עול בקדמיתא ולבתר דמפלח לי' בכל מה דאיצטריך וכו' והאי עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא וע"ד עבדין פטורין מעול מלכות שמים עכ"ל, וכבר דקדקנו להבין מאי ענין עול דהאי תורא לעול מלכות שמים, דהאי תורא אם אינו בתוך העול איננו מושך המחרישה כלל, אבל אדם אף דהאי עומ"ש לא שריא עלי' משום דכפית באחרא, מ"מ הרי הוא עושה המצות בפועל, והסברנו עפ"י דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה איך אדם קרוץ מחומר יהי' מעשה המצות שעושה הגוף פועל בעולמות עליונים, והגיד עפ"י דברי המדרש שהמצות הם שלוחי השי"ת, פירוש שאדם העושה המצות הוא שליח השי"ת לעשות המצות וכח המשלח בהשליח, ולא עוד אלא כמ"ש הרמב"ן דהחורש עם בהמה אף שבהמה מושכת המחרישה מחשב כאלו האדם המוליך ומיישר את הבהמה כאלו הוא בעצמו הי' החורש, ע"כ מעשה המצות מתייחסים להשי"ת כאלו הוא ית"ש בעצמו עשאום, וע"כ בכח המצוות לפעול גדולות ונצורות בעולמות העליונים עכ"ד, ומעתה מובנים דברי הזוה"ק דכל זה הוא כשהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים כהאי תורא דיהבין עול בקדמיתא, אז כמו שמתיחס מעשה השור לאדם המוליכו כן מתיחס מעשה המצות להשי"ת, וע"כ פועל בעולמות העליונים, אבל בלי עול שוב אינו פועל בעליונים כלל, וזהו הפירוש דאי לא קביל עלי' לההוא עול לא עביד מידי, שאף שנעשה פעולת המצוה בגשמיות לא עביד מידי שעלי' לפעול בעולמות העליונים:
יישר כוח לנער הבר מצווה אמיתי יהודה פרץ ואביו הרב שלמה פרץ שבזכות הדרשות הנפלאות שלהם נולדה רשומה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.