הבית הירוק

כל החג אנו משקיעים בהידורי ונויי מצוה בארבעת המינים ובסוכה, והנה לגבי הסכך, שהוא עיקר הסוכה, התורה אומרת לנו לעשות אותו מ'פסולת גורנך ויקבך', מדוע? 

בספר התמוטטות של ג'ארד דיימונד, מצביע המחבר על סיבת התמוטטותן של ציביליזציות מן העבר. הוא מראה כי חוסר הכבוד לסביבה בה הם חיו היווה את הגורם המכריע. בליית קרקע, מרעה יתר (או כל ניצול יתר של משאבים), בזבוז מים או זיהום אויר עלול להביא לכלייה. 

נדמה לי שחג הסוכות מזמין אותנו להסתכלות מחודשת על היחסים שלנו עם העולם שמסביב. 

בכל השנה אדם כובש ומשתמש בשדהו על מנת להוציא ממנו את המירב. והנה מגיע לו יום הפדיון, האסיף. בעת כזו מתחשק לאדם להסתגר בטירתו המנוכרת ולחגוג עם מרעיו. בנקודה זו פונה אליו התורה ומבקשת ממנו כבוד,  כבוד לתהליך ולמשאבים בהם השתמש. עצור, אל תשתמש ותברח. האדם עלול ליחס כפוי הטובה כלפי הסביבה.

ניצול השדה תוך זלזול בה, לראות בה אמצעי בלבד להפקת טובות הנאה [אין טעם העץ וטעם הפרי שווים]. 

לכן מדריך ה' יתברך את האדם - את הענף עליו גדלו פירות הביזנעס שלו יעשה האדם (באקט של מיחזור) סכך לראשו. כך ישב בסוכה טבעית ורעננה בריח של עשבים (הבית הירוק הראשון?).
את הדרו התמיר ישא בידו ויברך עליו, הלולב כ'שליח הציבור' של הטבע.
את פירות ההדר של הטבע, ודווקא כאלה שאין לנו שימוש ישיר וגס בהם כמו אכילה, את האתרוג הוא ינענע לפני ה' ומול פניו עצמו, כך שלא יוכל לפספס עד כמה הם יפים. למעשה האתרוג שריד מגן העדן שנעלם בעטיו של האדם נבחר לתפקיד משום שטעם העץ וטעם הפרי בו שוים - 'פרי עץ הדר'. העלים הפשוטים ביותר - ערבי הנחל, יזכירו לו את זרימת החיים הטבעית זו שעלולה להאבד בין קירות האבן ואזורי התעשייה. מהריח המיוחד של ארבעת המינים ידבק בידיו ובביתו. ואפילו מה שההלכה אוסרת להריח בהם בכוונה הוא מפני ש'מוקצים הם למצוותם' או במילים אחרות הם חשובים באשר הם, לא בגלל שיש לך שימוש בהם, אלא פשוט כי שם ה' חל עליהם.   

כך ישוב האדם לחוש את קישורו החדש-ישן לטבע הפשוט, זה המביא שמחה.
מקרא הקודש קורא באוזני האדם - 'דע להעריך את התשמישים שלך, את הדרך ואת הקדושה שבה'. ואולי זה גם עניין ה'סוכות ממש' - זכירת הסוכות בהן השתמשנו ב'דרך' לא"י, ודווקא אותם חוגגים.