ויקרא כג לב
שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם
וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב
עַד־עֶ֔רֶב
תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃
יומא פא ע"ב
האי בתשעה לחודש מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתני
חייא בר רב מדיפתי דתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה
מתענין והלא בעשור מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב
כאילו התענה תשיעי ועשירי.
וכן נפסק בטור ובשו"ע בסי' תרד סע' א
שמצווה לאכול בערב יום כיפור ואסור להתענות בו (פסחים סח ע"ב)[1].
יש להבין מה טעם מצוות האכילה בערב יום כיפור ולאור
הטעמים השונים יתבארו נפקא מינות שונות כדרכה של תורה.
רש"י ביומא שם כתב שהטעם
הוא כהכנה לצום 'התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה'. ובפשטות המשמעות כדי
שיקל עליו הצום. ובר"ה ט ע"א כתב רש"י שככל שמרבה באכילה
ושתיה מרבה במצווה. וכן הביא המאירי הפסחים וביומא.
וכטעמו של רש"י נראה גם מהרא"ש
ומהטור. והטור סי' תרד הוסיף והסביר ששורש המצווה 'והוא מאהבת הקב"ה את
ישראל שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עונותיהם וציום שיאכלו וישתו
תחלה כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי משל למלך שהיה לו בן יחיד וגזר
עליו להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו קודם כדי שיוכל לסבול' וכ"כ
הב"ח.
הוי אומר שאכילה זו נושעת מרחמיו המרובים של הקב"ה ומבטאת את אהבתו לנו על אף חטאינו.
הוי אומר שאכילה זו נושעת מרחמיו המרובים של הקב"ה ומבטאת את אהבתו לנו על אף חטאינו.
אלא שמצינו טעם הופכי לכאורה. בשבלי הלקט
סדר יום הכיפורים סי' שז הביא כמה טעמים לאכילת ערב כיפור. ובין היתר הובא שם
בשבה"ל שטעם האכילה הוא כדי שיהא צער גדול יותר בעינוי וכפי שמצינו
שהקושי של המעבר מעונג לסבל גדול יותר מאשר סבל רצוף.
נפק"מ בין הטעמים יכול להיות בדיון על
לקיחת 'קלי - צום' שהוא כדור להקלת הצום לפני התענית (או מאכלים אחרים המקלים את
הצום). שאף שיש לצדד שמי שיש סיכוי שישבור את הצום ודאי יקח כדור זה מראש לכל
הדעות. בעניין אדם בריא שהכדור רק יקל עליו את הצום יש לומר שלדעת רש"י יהיה
מותר (ואולי אפילו מהודר) לקחת את הכדור, ולדעת השבה"ל יהיה אסור או לפחות
כנגד רוח התורה שכן התורה ציותה ציווי מפורש שמטרתו להקשות את התענית.
אלא שהערוך שולחן שם הביא את שני הטעמים
בניחותא והסביר שבפן החיזוק הפיזי ברור שהאכילה קודם התענית מועילה לשמירה על הגוף,
ובפן של תחושת הקושי של הצום האכילה המרובה מקשה. לשיטתו יש לומר שאם הקלי צום מקל
מצד חיזוק הגוף מותר אך אם הוא מקל מצד תחושת הרעב והצמא לא ראוי ואולי אף אסור
להשתמש בו[2].
ובשם אחיו רבי בנימין הביא השבה"ל
שמטרת האכילה היא להוציא מלב הצדוקין שסברו שיש להתענות יומיים, ובעצם המצווה
בלהרבות באכילה זו היא רק להראות אמונת חכמים (ומשמע שלדעתו הוי מדרבנן), אך התורה
רק התירה לאכול.
בשערי תשובה בשער ד ח – ט הביא שאוכלים
כדי להראות את השמחה על שהגיע זמן כפרתו (ובזה גם מראה בדרך הפכית את יגונו על
חטאיו). ועוד הביא שיוה"כ הוא יו"ט ומכיוון שצמים בו משלימים את הסעודות
בערב יוה"כ. ואם כן אלו סעודות שמחה של תשובה. ובשבה"ל הביא
ובב"י משמע שחיבר שני הטעמים שכתב - והא דמצוה להרבות במאכל ובמשתה ביום זה היינו כדי להראות שנוח ומקובל עליו י"ה והוא שמח לקראתו על שניתן כפרה לישראל דכיון שי"ה עצמו א"א לכבדו במאכל ומשתה כדרך שמכבדין שאר י"ט צריך לכבדו ביום שלפניו.
ובב"י משמע שחיבר שני הטעמים שכתב - והא דמצוה להרבות במאכל ובמשתה ביום זה היינו כדי להראות שנוח ומקובל עליו י"ה והוא שמח לקראתו על שניתן כפרה לישראל דכיון שי"ה עצמו א"א לכבדו במאכל ומשתה כדרך שמכבדין שאר י"ט צריך לכבדו ביום שלפניו.
ובפני יהושע ר"ה ט
כתב שנ"ל שהמצווה שלא להתענות היא מטעם ההכנה לתענית והמצווה להרבות בסעודה
היא מטעם שערב יום כיפור הוא יו"ט.
בשבה"ל הובא ש'צריך אדם
לקבוע סעודתו כדרך שאר ימים טובים'. ומשמע שהוא יו"ט בעצמו.
ולכאורה ע"פ הטעם שסעודות ערב יוה"כ
עניינן להשלים סעודות יו"ט דיוה"כ (ובוודאי ע"פ הטעם שהוא עצמו יו"ט) אזי גם את סעודת ליל היו"ט היה
צריך להשלים וממילא יוצא שאף בליל ערב יום הכיפורים יש מצווה להרבות באכילה ושתיה.
וכ"מ מברכ"י סי' תרד סק"ב. וכ"מ מספר נגיד ומצוה
שכתב שיש לאכול בערב יום הכיפורים כשיעור שני ימים וכן הביא בבא"ח וילך
ש"א א. אלא שמרוב האחרונים שמצאתי משמע שאין מצווה להרבות בליל תשיעי
בתשרי באכילה. וכ"כ בהדיא בספר מועד לכל חי סי' טז סי"ד[3]. וכן
העיד בגודלו הגרע"י ביבי"א ח"א לז אות ב שכן דעת הרבה גדולים.
נפק"מ נוספת היא מה התפריט הראוי לערב יום
הכיפורים. שכן אם מדובר בהשלמה של יו"ט סביר שנמצא לנכון שיאכלו בשר וישתו יין
כדין השמחה ביו"ט. ואכן במשנה בחולין פג ע"א מוכח שאכלו בשר שכן היו
שוחטים הרבה בערב יום כיפור. וממעשה החייט שהובא בטור מוכח שהיו נוהגים לאכול
דגים. אך אם העניין הוא לחוש קושי גדול
יותר בצום עדיף לאכול דברים שמתעכלים מהר (ועיין כלבו סי' סח).
ועוד נראה לדקדק שממעשה החייט שהביאו הטור
והרא"ש יוצא טעם נוסף לאכילת ערב יום הכיפורים. שכן משמע שסעודות ערב יום
הכיפורים עניינן הביטחון בתשובה ואהבה שאוהב אותנו ה' (מעין אכילת
ר"ה[4])
שכ"כ: במדרש מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים ולא מצא אלא דג אחד ונתן
בו זהוב והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמשה ונשאר לחייט בא העבד אל
אדוניו וספר לו כל המאורע שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך אמר לו חייט אמר
לו ולמה קנית דג שוה זהוב בה' זהובים ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלהתיו לקנותו
לי השיב לו והיאך לא אקננו אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה שצונו הקב"ה
לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו אמר לו א"כ יפה
עשית ופטרו והלך לשלום:
נפק"מ נוספת היא - האם יש מצווה באכילת ערב יום הכיפורים למי שאיננו
מתענה כלל ביום כיפור (בשל פיקו"נ). שכן לטעמים שהוי הכנה לצום (בין להקל את
התענית ובין על מנת להקשות) – אין המצווה מתקיימת בו ואכן כך משמע מלשון השאילתות
קסז שגרס: כל האוכל בתשיעי ומתענה בעשירי מעלה עליו הכתוב וכו'. אך לטעמי
הב"י והטור בטעם העולה ממעשה החייט וסייעתם האכילה היא השלמה ליו"ט (או יו"ט בעצמו) או על הבטחון במחילת
העוונות והרי גם מי שבאונס לא מתענה נמחלים עוונותיו.
[1] ואמנם
עיין תוס' ר"ה ט ע"ב שמדגיש שדרשה זו איננה לכל השיטות ועיין פנ"י
שם שמיישב.
[2] למעשה פסק
הגרע"י שמותר לחלשים להשתמש בקלי צום.
[3] ואולי יש
ליישב ע"פ מה שכתב שם בסעיף קד שאחד מטעמי השופר בסוף יום הכיפורים הוא
להורות שהוא יו"ט ושילכו להרבות בסעודה בצאתו. וא"כ טעמי השמחה
והיו"ט מופיעים בדבריו כבר שם ולכן לא כתב כב"י. ויש לדחות ואכמ"ל.
[4] כדמוכח
בטור סו"ס תקפא ועיין ב"י שם וכן בירו' ר"ה א, ג וב"ה שמצאתי
שבריטב"א ר"ה ט חיבר העניין בהדיא. ועוד עיין מדרש דברים רבה ב, טו
ובמתנות כהונה שם דבר מבהיל - אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, אֵיזֶה
אֻמָּה שֶׁגִּדְּלָהּ אֱלֹהֶיהָ כְּאֻמָּה זוֹ, כלו' כביכול גידלה אותו על פי דרכה וכפי רצונה
כאב שגידל את בנו והגדילו כפי רצונו עכ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.