שאלתם את עצמכם פעם - למה יהודים מתנדנדים כשהם לומדים תורה?
לרבי יהודה הלוי הייתה תשובה מעניינת לשאלה הזו.
הוא אמר שהסיבה היא טכנית ואולי גם קצת בנאלית.
בעבר היו ללומדים מעט ספרים, ולכן היו יושבים בחבורה סביב ספר וכל אחד היה צריך מצד אחד להתקרב לראות ומצד שני לאפשר לחברו להתקרב לראות וכך נוצרה מעין תנועת נדנוד. הבאים אחריהם ראו זאת וחיקו את התנועה ומאז ועד היום כולנו מתנדנדים...
אך מרתק עוד יותר, ומשמעותי בהרבה, הטעם שעולה מבעל הטורים.
במעמד הר סיני נאמר: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". הגמרא מתארת שבכל פעם שה' דיבר מראש ההר, עם ישראל התמלא ביראה והתרחק ולאחר מכן ה' שלח באהבה מלאכים שידחפו אותם להתקרב. בעל הטורים מזהה שכאן התחילה תנועת המטוטלת היהודית.
בשפה הקבלית התנועה הזו נקראת רצוא ושוב שהם אהבה ויראה, קירוב וריחוק. בכל לימוד תורה אנו מתקרבים לחכמה עליונה באהבה ותשוקה אך מיד אנו נזכרים לפני מי אנו לומדים, ועד כמה התורה עמוקה וקדושה ומתרחקים בהכנעה ויראה. ולאחר מכן שוב האהבה מקלקלת את השורה ואנו חוזרים אל הלימוד וחוזר חלילה.
מצד אחד התורה שלי, מצד שני היא גדולה עלי. אני מתנדנד.
זו הגישה הכי נכונה ללימוד תורה.
[לעוד טעמים להתנדנדות ולמאמר המלא - לחצו כאן]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.