הרב עובדיה [סיפור דמיוני]
וזרח השמש!
בקץ גלותן של ישראל, עת החלו נקבצים עדרים עדרים לארץ
הקדושה, והנה הנקבצים ממערב מתוך שלמדו תורה מתוך הדחק ומתוך יסורין גדולים
ועצומים זכו ורוב שומרי התו"מ מבניהם למדנים ויודעי ספר ואילו העדרים מעדות
המזרח אמנם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים הם כשאר כשרי עמו ישראל ועוד שרובם שומרי
תו"מ, אך בישיבות לא נתרגלו ואף חכמים שבהם לא תמיד ידעו צורת דף גמרא בדפוס
וילנא...
ראה הקב"ה שעתידין בני גלות זו לזלזל בבני גלות
זו ולא ללמוד איש מאחיו תורה ומידות טובות. מה עשה הקב"ה? בטרם תגבה חומת
הניכור בין שני המחנות עמד והקים להם רועה למען יהיה המחנה הנשאר לפליטה. אמר
הקב"ה נשמה יקרה יש לי מתחת כיסאי והרב עובדיה שמה וכל כולה אהבת התורה ואהבת
ישראל אלך ואתננה אצל בני גלות ספרד למען יתאחד האהל והיה אחד.
עמד ושתל נשמה זו בגוף טהור זה וכל ימי הציגו כף רגלו על האדמה היה הרב
נאמן לצו נשמתו, למד תורה בשקידה עצומה הקהיל קהילות ברבים, הקים ישיבות וכוללים,
והיה הולך וקורא בשם ה' צבאות. אף הקב"ה עזרו בלימוד התורה למעלה מדרך הטבע ונתן חינו בעיני
המון העם וראשיו.
ובא השמש...
כשם שבעולם הזה ישנה דרך וישנו מנהג כך בעולם הבא.
מנהגו של עולם הבא, יום בו עולה נשמתו של צדיק עושה הקב"ה יום טוב לנשמות
הצדיקים כאשר עושין בגומרה של מצווה. נשמות הצדיקים אשר בארץ, אשר נתעסק אותו צדיק
בתורתם יוצאות הן לקראת הנשמה החדשה העולה לעומתן ושאר נשמות הקדושים ההמה אשר לא
נתעסק הצדיק בתורתן נותרות על מקומן ומהנהנות בראשן לעומתו. טבען של דברים לקראת
כל נשמה יוצאות רק חלק מהנשמות.
ובהגיע תור נשמת הרב עובדיה לראות פני קונה, ובעוד עם
ישראל קורע שמיים בתפילותיו ובקבלת עול מלכות שמיים עליהם, והנה גן עדנו של
הקב"ה ריק. כל נשמות הצדיקים יוצאות לקראת הרב עובדיה אשר עולה עתה.
וכל נשמה מראה באצבע כאן הביע
אומר והאיר לישראל וכאן חיוה
דעתו בהליכות עולם ומראה הנה כאן הניח
צדיק עלי את ראשו ומהנהנת בענווה נשמת הרב עובדיה לעומתן. ומבין כל הנשמות היוצאות
לקראת רבינו מגיחה מבהיקה נשמת רבינו יוסף חיים מחבקת מנשקת את הרב ואומרת תורת
אמת הייתה בפיהו, מיני ומינך התקלס עילאה. בעוד נשמת הרב עובדיה שמחה יחד עם הבן
איש חי קול גדול עובר בגן הנה מתקרב מרן הבית יוסף ומבקש את אחיו יוסף אליו, שפינה
לידו מקום במתיבתא עילאה, שהרי כל ימיו ברר מקחו של אותו צדיק.
ולמטה בארץ נקבצים ובאים הנשמות אשר עדיין בגופים, כל
בית ישראל הרבה יתר על שישים ריבוא. עומדים יחד, איש ליד אחיו ספרדי עם אשכנזי,
למדן יניק עם בעל בית איש שיבה, מלווים את הרב עובדיה ולא יכולים לחכות ביחד
לתחייה.
עומד הקב"ה מכיסאו ואומר "ישראל אשר בך
אתפאר" ומקרב להם יום הישועה!
נכתב על ידי הרוצה לאחוז בשיפולי גלימתו, ביום שלאחר יום ליקוי המאור הגדול, ובא השמש, נפלה עטרת ראשנו, אוי נא
לנו כי חטאנו, יום לאחר לווית הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.