א. פן חינוכי פסיכולוגי. אביו מתחיל ללמדו תורה
שמע ישראל ותורה ציוה. הילד עובר מלהיות שקוע בעצמו למבט טיפה כללי יותר (אולי
להוסיף – זה הקטן גדול יהיה על ב' המאורות). השלב של האגוצנטריות מתחיל לחלוף. לכן
קשור יותר לשרשרת. מהחלאקה י"ג שנים תמימות עד הבר מצוה. הכנה מושלמת. לכן
מנהג מסוים סובר לעשות חלאקה דווקא ביום היום הולדת. (חב"ד).
ב. פן זה מתאים גם ל'שלוש שנים ערלים יהיו
לכם'. 'כי האדם עץ השדה', וכמו העץ בשלושת השנים הראשונות איננו נוגעים בפירותיו.
כביכול פירותיו עבורו, ואולי זה פשט טעם מצוות עורלה - הפירות צריכים להרקיב תחתיו
ובכך לתת לו כוח לגדילתו העצמית – כביכול אין לנו עניין במה שיתן לחברה למשפחה או
לכלל כעת, אדרבה הנתינה עלולה להחליש אותו.
ג. אחד העניינים המרכזים בחלאקה הוא השארת פאות
הראש. הפאות אינן רק סימני יהדות אלא המשכה של המוחין למידות כל עוד אין זקן. לאחר
שיהיה זקן הוא כבר יפעל את ההמשכה. (יש שקראו לתספורת השארת פאות הראש).
ד. פן פיזי קבלי. את הגזירה התחלנו ממקום
התפילין של ראש. בגיל שלוש נסגר המרפס שהוא מקום שמוחו של תינוק רופס והוא המקום
אותו מזהה הגמרא כמקום התפילין. בינקות היה הראש פתוח להשפעות עליונות נשגבות, כעת
הוא נסגר עד שיחזרו ההשפעות הללו בצורת התפילין. אגב, לתפילין רצועות
שפועלות אף הן המשכה ולא רק הזקן כנאמר לעיל.
(חלק מהדברם האמורים שמעתי מהרב החסיד לירז בניסטי מרעננה ת"ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.