רכוש גדול

זכויות יוצרים של התמונה: nrg

לפני כמה שנים התפרסמה כתבה שלא תאמן בעיתונים בישראל. המשפטן ד"ר נביל חלמי יחד עם עוד סוללת עו"ד ממצרים הכין כתב תביעה מסודר ובו תחשיב על שוויו המוערך של הזהב שהוציאו בני ישראל ממצרים כתוצאה ממה שאמרה התורה "וַֽיהוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם׃". ברוב נדיבות מציע אותו ד"ר חלמי לפרוס לממשלת ישראל את התשלום על פני אלף שנים.
מה שד"ר חלמי וחבורתו שכחו הוא שתביעה כזו כבר הוכנה לפני קרוב לאלף שש מאות שנים ואף נענתה על ידי חכמי ישראל – קודם תשלמו את שכר העבודה של מאתיים ועשר שנות עבדות של עם שלם. במקרה ההוא, לפני שנים, העותרים לבית הדין הבינלאומי ברחו ולא נראו עוד (סנהדרין צא).

כדאי בכל זאת לעיין בסיטואציה הזו שבה עם ישראל שואל כלי כסף וכלי זהב ו'שוכח' להחזיר. יכול היה אדם לבוא ולומר שאין זה פלא שעם של עבדים מבקש מאדוניו כסף וזהב, בד"כ מרדי עבדים היו מסתיימים בגניבות המוניות ושלילת שלל מהמשעבדים לשעבר. אלא שתירוץ זה לא עומד שכן מדובר בציווי אלוקי שניתן כבר בפרשת שמות עוד לפני שניחתה המכה הראשונה על מצרים. יתרה מזאת, כבר בברית בין הבתרים הובטח לאבינו הגדול אברהם – "וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃". מה בעצם הטעם לעניין זה?

ראשית נבאר שהמושג 'שאלה' בפשטי המקראות איננו אומר בדווקא שאלה על מנת להחזיר. פשטנים רבים כמו האבע"ז, הרשב"ם ועוד מסבירים שישראל ביקשו ממצרים מתנה ולא השאלה. בעברית שאלה אומרת גם בקשה, כמו שאומר הפסוק בתהלים: "שאל ממני ואתנה" או בתורה "מה ה' אלוקיך שואל ממך".

ולגבי עצם העניין מצאנו במפרשים כמה כיוונים.
כיוון ברובד הפשט הוא ההדגשה שבברית בין הבתרים– "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". יש בסבל המשעבד לימוד למשעבד עצמו ולימוד לעולם כולו, יש דין ויש דיין.

ברוח הסיפור המובא בגמרא מצאנו גם אצל פילון האלכסנדרוני בספרו חיי משה (כפי שמובא בספר עיונים חדשים בספר שמות). הוא מסביר שגם כשלוקחים בחשבון את כלי הכסף והזהב מדובר בפיצוי קטנטן על עבודתם של ישראל לעומת הסבל הנורא שסבלו מהמצרים. הוא מוסיף ומזכיר את המובן מאליו - נטילת החופש של האדם והריגת ילדיו הם דבר שלא יסולא בפז.

אחרים מדגישים את "חן העם" בעיני המצריים ורואים במתנות אלו מעין מתנות ידידות ואהבה. במפרשים מסוימים מצינו אפילו לשון של בכי וחרטה מצד המצרים על מה שעשו לישראל (אולי מעין חרטת גרמניה שאנו חוזים בה היום). דבר זה עולה בקנה אחד עם דברי הספורנו בפרשתנו על הציווי של קרבן פסח שניתן על ידי משה ואהרון יחדיו – 'רצה שתהיה מצוותו זאת לישראל על ידי משה ואהרן יחדיו, כמו שהשתדלו יחדיו להשיב את המצרים בתשובה ולהורות את בני ישראל'.

במדרשים מסוימים מצאנו הצדקה של מידה כנגד מידה מצמררת. מדרש מספר שכאשר ניתנה הגזירה להשליך את ילדי ישראל ליאור היו האמהות הרחומות הולכות אצל גבירותיהן ומשחדות אותן בתכשיטיהן המועטים לבל ילשינו עליהן ואולי אף יעזרו להן. תכשיטים אלו פשוט שבו לבעליהן עם השאילה.

פירוש אחרון על דרך הסוד הוא פירושו הקבלי של בעל אור החיים הקדוש. האוהחה"ק מסביר שהרכוש עליו מדובר כאן איננו רכוש גשמי בלבד כי אם רוחני. יחד עם ישראל נפלו ונשתעבדו גם ניצוצות הקדושה בין הקליפות של מצרים. עם קבלת הרכוש נשתחררו אותם ניצוצות ועלו יחד עם ישראל.