יום חמישי, 19 בדצמבר 2019

להפוך את הרז לאור!



'כולנו רואים את אותו הדבר ובכל זאת לכל אחד זה נראה כל כך אחרת' אמר מי שאמר ויפה אמר. האמת היא שגם בראיה הפיזית שלנו נקודת המבט משנה את כל התמונה. אם נסתכל על קיר עם ציור יפהפה הפוך הוא יראה כמו בליל של צורות וצבעים. אך לעיתים איננו נותנים דעתנו עד כמה נקודת המבט הנפשית והרוחנית שלנו חשובה.

אחת הנקודות המרכזיות בתרבות יוון (ואולי בימינו תרבות המערב) היא 'הארת העיניים' שהיא מתימרת לתת להולך בדרכה. 'בוא תראה את הדברים מנקודת מבט חדשה וממילא תבין את עמדתנו'. יוון רואים עצמם כנאורים (מלשון אור) אך המדרש מתאר אותם בדיוק להיפך - "וחושך על פני תהום – זו מלכות יוון". 
התרבות הזו מתיימרת להסביר לך מה קורה בעולם בשעה שהיא עוסקת רק בחלקים החיצוניים שלו. והעיסוק הזה מסיח את הדעת מהשאלות העיקריות בחיים, העיסוק ב'איך' עושים דבר מסוים מכבה את האפשרות לדון ב'למה' עושים אותו. הארכיטקטורה היוונית, הטכניקות ושאר הדברים שחידשו גם אם היטיבו את המצב האסתטי של העולם העיבו על העיסוק המוסרי. פרעה מלך מצרים ניסח את הדוקטורינה הזו במילים קצרות וברורות: 'תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר'. וכך הולכת התרבות הטכנית סוגרת את הפקולטות של מדעי הרוח אט אט ומאבדת את זכות הקיום הרוחנית שלה.

לקח נוסף שלמדנו במצרים הוא שגם בחושך יש מדרגות. החושך הרגיל הוא הנפילה בחומריות ובשאלות הצדדיות בחיים כמו מה נלבש ואיפה נאכל. אך יוון לא הסתפקה בכך. התרבות הנהנתנית היוונית, המעריכה ביותר את היופי וההדר חיצוני הידרדרה לכדי הנאות גסות כמו הפקרות בנושאים של עריות, או פיתוח הגוף עד כדי סגידה לו דבר שבא לידי ביטוי בצורת פיסול אלילים שריריים וסגידה להם.
 
אף שהחושך החומרי גבר בימי יוון, האפלה האמתית והמסוכנת ביותר באה מכיוון אחר. החושך החומרי הוא קל יחסית מכיוון שבמוקדם או במאוחר כל אדם שיש בו יושר יסלוד ממנו. האפלה הפילוסופית הייתה ועודנה קשה ממנו. מלל פילוסופי שמתעלם מהדיבור של ה' בסיני עלול לתת תחושה של תחליף ראוי ל'פילוסופיה של היהדות'. החומריות היוונית בנתה פילוסופיה שלמה שמצדיקה את מעשיה[1]. אי אפשר לטעון עוד כנגדם שהם 'עגלה ריקה' שכן אומה שהעמידה פילוסוף כאפלטון ודאי שהחכמה שרויה בקרבה (לכאורה). הפילוסופים שכביכול כן נתנו דעתם לשאלת ה'למה' והציעו תשובה שגויה ולא דברו רק על ה'איך' היו חלק ממפעל החושך העולמי.

החשמונאים לא נתנו ליוון להשכיח מאיתנו את התורה. התורה מציעה לנו אור חדש שיאיר את המציאות החשוכה ויתקן אותה. ראשית אומרת התורה לבן ישראל – יש עיקר ויש תפל "ודברת בם' - ולא בדברים בטלים'. להיות אדם מוסרי וטוב יותר חשוב בהרבה מכמה כסף צברת או מאיזה גובה בניינים בנית. העולם הפנימי הנסתר בדרך כלל הוא המחיה את העולם הנגלה. 

וכפי שבחושך יש מדרגות כך גם באור. העוסק בתורה בעומק מגלה אט אט שהעולם איננו מעלים את האלוקות אלא במידה מסוימת מאפשר לנו לראות אותה. ללא העולם הזה לא היינו יכולים להידבק בקב"ה. לא רק שללא יד לא היינו יכולים לקיים מצות תפילין אלא שבעומק לא היה מתאפשר מפגש עם אלוקות ללא מיצוע או תיווך חומרי. כל החומר הוא מלבוש לנשמה שבו, הרוח מקיימת את החומר והסוד את הנגלה אך הם גם צריכים להם. 'כמו הנר והשלהבת אין אור ללא כלי' סחה לנו החנוכיה, ואנו לומדים על האור הגדול שצפון בהכל. עבודתנו היא לגרום לחומר להאיר את האור שבו, לגלות דרכו את האלוקות.

דווקא בגלל שאין לנו רשות להשתמש בנרות חנוכה שימוש גשמי או רוחני [2] הם מאירים לנו ראייה חדשה במציאות. לפי הדין את הנרות מדליקים בזמני הבלבול והערבוב של האור והחושך המכונים 'בין השמשות' לאור האמור לעיל אולי זה על מנת שיאירו את רז האחדות שביניהם.







[1] חשוב לציין שהיו פילוסופים מוסריים מאוד ורבים מגדולי הראשונים העריכו אותם. אני מתייחס כאן לפילוסופים שהביאו איתם את הדעות המחריבות של העולם. אם הזכרנו את אפלטון כדאי להכיר את התיאוריה שלו לגבי השיתוף בנשים ובילדים שהוא מציג בפוליטיאה. אין לדעת אפלטון מקום למשפחה המונוגמית הקלאסית. מכאן הדרישה, הנראית גם בעיני אפלטון קיצונית, לשיתוף בנשים ובילדים. ה'נישואין' שהוא מציע אמורים להיות מבוקרים על-ידי השלטונות, אם כי לשומרים עצמם הם יוצגו כאילו נקבעו על-פי הגרלה. הזיווג יתבצע בלילה אחד בו יבואו אלו על אלו בלי לדעת איזה איש היה עם איזו אשה והילדים הנולדים יגודלו בבתי ילדים. ההורים לא יכירו את ילדיהם וכך לא תהיה פרוטקציה או רצון להוריש ולהיות נאמן למוסד אחר מאשר המדינה. למצטיינים בקרב או למי שיבחר השלטון יתאפשרו זיווגים נוספים. ההתרבות אמורה להיות לתועלת המדינה בלבד, והשלטונות ינהלו ויתכננו את הילודה ואת השבחת הגזע. הריונות שמחוץ לתכנון זה יסתיימו בהמתת הוולד. אפלטון מוצא שיש סכנה רבה בתא המשפחתי, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט המיני שלו שכן המסירות למשפחה עלולה להטות את האדם מעיסוקיו לטובת המדינה.
[2] להלכה נפסק (שלא כרז"ה) שאין ללמוד תורה לאור נרות החנוכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.