עם יציאת ישראל ממצרים מתחיל ריטואל חוזר של משבר או קושי שגורם תמיד לתגובה של שבירת כל ההסכמים עם הקב"ה, חזרה למצרים וכו'. מדוע?
הרב שמעון סופר (ספר שיר מעון פרשת בשלח) מסביר פשט נפלא בדבר. עם ישראל יודע שהוא בעצם יצא לפני הזמן וכל הזמן מרגיש חוסר ביטחון בגאולה שלו. אולי אנחנו מקדימים את המאוחר ובעצם אמורים להיות עדיין משועבדים. תוסיפו לכך את המאורע הטראומטי לגבי בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם כי חשבו שהגיע הזמן ונהרגו בדרך על ידי הפלישתים והרי לכם הסיפור כולו. ובאמת זו הסיבה שהקב"ה לא נחה את העם דרך ארץ פלשתים על מנת שלא יראו את גופות אחיהם ולא יפחדו שמא גורלם יהיה דומה. כך יש לראות גם את ההקשר של שאלת היש ה' בקרבנו וביטויים נוספים שיובנו היטב על פחי פשט נפלא זה.
אמנם נראה היה שאין טעם למחשבה זו- וכי הקב"ה עשה את כל הניסים לחינם? ובכל זאת כנראה שחוסר האמון הזה בעצמנו טבוע בנו עמוק מדי.
וכרגיל, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בקרב יראי ה' עד היום ישנו חוסר ביטחון מובנה שמא אנחנו גאלנו את עצמנו אך לא הגיע הזמן לצאת מהגלות, ושמא מדינה זו של קיבוץ גלויות אינה אלא מעשה שטן. ואף שרואים ניסים והצלחות פנומנליות שום דבר לא מספיק כדי לשכנע אותנו.
לימוד פרשיות אלו של התורה בדמיון נכון ובהבנה עמוקה עשוי להיות זה שישנה את המשוואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.