מה קורה כאשר הרבה אנשים הופכים לארבה אנשים?

הארבה הוא חיה מדהימה. כשהוא בקבוצות קטנות הוא חגב רגיל וקטן, כל פרט די דומה לכל חגב אחר שראיתם. אבל בשנים מסוימות (גשומות במיוחד) נקבת הארבה מטילה יותר מפי שלושה ביצים מהרגיל, והחגבים מתחילים להתרבות בקצב הולך וגובר עד כדי להקות של מאות מיליוני פריטים בקילומטר רבוע אחד. אך מה שמעניין יותר הוא הטרנספורמציה שאותה עובר כל פרט - עם קצב ההתרבות המסחררת, הארבה לא רק גדל כמותית, כל חגב משנה את צורתו לחיה אחרת לחלוטין מהארבה המקורי. החגבים צומחים לגודל של פי שלושה כגודלה של ציפור קטנה, כנפיהם מתחזקות, הם משנים את הצבע שלהם והם נעשים פעילים ביום במקום בלילה. למעשה אם ניקח חגב מלהקת הארבה החדשה ונשווה אותו לנקבה שהשריצה אותו – נהיה בטוחים שאלו שני מיני בעלי חיים שונים. כל אלו יחד נותנים לו את היכולת לנדוד עצמאית, לאכול כמויות אדירות של דגן וירק ולהביא עד כדי רעב ציויליזציות שלמות. אם תסתכלו על נחיל של ארבה לא תוכלו לזהות אף פרט, כענן של אפלה מחרישת אוזניים הוא מתעופף. החגב הוא בעל חיים חמוד למדי, אך הארבה – קטלני.

כל מכה במצרים היוותה מסר עמוק של הקב"ה לאומה המצרית. היא הופנתה ישירות ללב המצרי המשעבד, לב פרעה כלב כל עמו. המסרים הוטמעו בקוד של מדה כנגד מדה. מהו המסר המיוחד של מכת הארבה?

לאחר השואה סוציולוגים רבים חיפשו תשובה לשאלה שייסרה את האנושות - כיצד אנשים שהיו נאורים, משכילים ונורמטיביים הפכו לרוצחים צמאי דם תוך כמה שנים. כיצד גרמניה, מדינה מתקדמת שמנתה כשבעים מיליון בני אדם הוציאה צעדות רחוב מאורגנות של מיליונים ששרים כאחד 'כשדם יהודי נוטף על הסכין'. התשובה אליה הגיעו סוציולוגים ידועי שם כמו סטנלי מילגרם וסולומון אש הייתה מהממת ופתחה מבול של מחקרי קונפורמיות אנושית. כל אדם לגופו יכול להיות נחמד מאוד אך כשהרבים מתאחדים כוחם יכול להתהפך לכוח הרסני ומשתק מבחינה מוסרית. ההרבה הופך ארבה.

הקב"ה מלמד את מצרים – נטמעתם בהמון, במסה, מסרתם את הבחירה החופשית המוסרית שלכם ל'מה כולם אומרים' ובכך אבדתם את צורת האדם שלכם לטובת האפלה האמורפית שנקראת מצרים לכן הארבה יתקוף אתכם. אחרי שהוא יעבור תוכלו לראות את ההריסות שהשאיר.

וכמאמר הגמרא 'מרובה מדה טובה על מדת פורענות פי חמש מאות'. הרב שטיינזלץ היה נוהג לומר שכאשר אדם אחד עושה צעד זה נחמד אך כשמיליונים עושים צעד בבת אחת הם יוצרים רעידת אדמה. וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּ כׇּל־צִבְא֥וֹת יְהֹוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ עם ישראל מקבל הפרשתנו שם חדש – צבאות ה'. כל פרט מישראל מקבל צורת אדם חדשה וחזקה יותר לטובה ונדרש לעשות את תפקידו כחלק מהכלל. מכאן ואילך לא עוד עבודת ה' יחידנית כבימי האבות, מעתה עלינו ללמוד לעבוד כעם ודווקא לעם יש את היכולת לתקן את כל העולם.