מה הקשר בין דוד המלך לחג השבועות?

אם זה היה תלוי בנו בחג השבועות היינו מדברים בעיקר על משה רבינו נותן התורה או שמא היינו מתייחסים לעותניאל בן קנז שהחזיר בפלפולו שלושת אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. מה שבטוח היינו מדברים על הצדיק שנתפס כרב הכי גדול. מדוע אם כן קשר הקב"ה דווקא את דוד בחג מתן תורה?
לכאורה הקשר בין דוד לחג השבועות ברור שהרי כולנו מכירים את העובדה האנקדוטלית לגבי יום לידתו ופטירתו של מלכנו דוד עליו השלום. דוד המלך נולד ונפטר באותו יום ממש, בעצם חג השבועות. אך האמת היא שהתשובה הזו לא עונה על השאלה באופן מהותי. השאלה מה הקשר בין דוד לשבועות היא שאלה עקרונית – מדוע מכל הצדיקים דווקא דוד המלך נולד ונפטר ביום זה? או במילים אחרות, מהו העיקרון הפנימי שמקשר בין דוד לרגל הספציפי הזה?

פעם חזרה בתי מביה"ס ושאלה נוקבת בפיה. היא שאלה באיזו סוגיה אני עוסק, וכשהסברתי לה את הסוגיה ההלכתית בה זכיתי לעסוק היא אמרה שהיא לא מבינה איך זה לא משעמם אותי או איך זה בעצם תורם לעולם. היא המשילה את זה למה היה קורה אם ראש האולפנה בה היא לומדת היה נכנס יום יום לכיתה ומלמד את תקנון ביה"ס. הרי אין משעמם ומיותר מזה. אדרבה, בנוהג שבעולם המסגרת היא רק בסיס לתוכן שהוא הדבר החשוב. ואכן מעיסוק שטחי בתורה ניתן להסיק שהתורה מלמדת כללי עשה ולא תעשה שהם המסגרת בה צריך לחיות בלבד. אלא שאם היה הדבר נכון התורה הייתה מייצרת אנשים מסגרתיים ויבשים חסרי מעוף וחזון, אנשים שלא מתעניינים בתיקונו של עולם אלא בגזרות ותקנות בלבד. ודוד המלך הוא המודל המושלם של כל מה שלהיפך מזה. 

דוד הוא אדם ש'חי בווליום הגבוה' ביותר שניתן לדמיין. אדם שהגמרא (סוכה כו) אומרת עליו שלא ישן רצוף מעולם יותר מכשנת הסוס (כחצי שעה), דוד לא יכול לישון מרוב שמחה, התרגשות ואקטיביות. לא פלא שגם אנחנו לא ישנים בכל מפגש עם דמותו העוצמתית. בליל הושענא רבה, אושפיזא דדוד המלך נוהגים להשאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה וכך גם בליל שבועות יום ההולדת והפטירה שלו.
דוד הוא אדם שכל ימיו בכיסופים לה', לבו כלב כל ישראל (רמב"ם הל' מלכים) לב ער וטהור (תהלים נב), ואפילו בשרו משתוקק לריבונו של עולם כהלך צמא במדבר המחכה לרוויה (תהלים סג). כשדוד מתפלל אין שפתיו בלבד דובבות אלא כולו תפילה (ואני תפילה תהלים קט, ד). כשדוד נלחם אין איש שיכול לעמוד בפני גבורתו ואומץ ליבו (תהלים יח). דוד נקרא גם נעים זמירות ישראל ומלך שהוא גם המשורר הכי גדול וגם הלוחם הכי גדול. נוח לכופף עמוד של נחושת מלכופף את זרועו של דוד (מדרש תהלים יח כז).  דוד הוא גם זה שמכונן את מלכות ישראל לדורות, מייצב מערכת דינים ובתי מדרש, כובש ומשחרר חלקי ארץ רבים, ואף מכין את לב העם ואת אוצרות הממלכה לפרוייקט הגדול והחשוב ביותר השראת השכינה בבית המקדש בירושלים.

מניין הכוחות הבלתי גבוליים האלו? נראה שאם היינו שואלים את דוד המלך עצמו הוא היה אומר שכל הטובות, כל הברכות, כל הישועות להן זכה, הכל היה בזכות דבקותו בתורה. בפרק הארוך וככל הנראה המשמעותי ביותר בתהלים שר דוד שיר של אהבה לאהובתו הגדולה ביותר – לתורה הקדושה. על פי הגמרא דוד היה מגדולי הלמדנים בדורו אך הוא נזכר בפרקי אבות (פרק ו) דווקא בהקשר של כבוד התורה העצום שהיה רוחש לכל מי שלימדו דבר מה מן התורה. דוד ידע לעשות אך זכר כל רגע שכל כוחו נובע ממקור התורה. לכן אותו דוד שמדבר על יכולותיו הקרביות הוא דוד שזוכר שמצד עצמו הוא תולעת ולא איש.

זוהי התורה אליה אנו משתוקקים, תורה חיה ופועלת, תורה שהיא לא רק מסגרת אלא אור, נשמה שמחיה את הכל.