כדאי להכיר - איגוד רבני הקהילות!

הקהילה היא חלק מהותי בעולמו של היהודי. החל מברית המילה, אותה יש לחגוג ברבים, כפי שנאמר: 'איספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח', דרך הנישואין שמחייבים מניין, וכלה בדרכו האחרונה של האדם, אליה ראויים כל ישראל לצאת. למעשה, כינון הקשר האישי האינטימי ביותר בין אדם לבוראו, התפילה, אף הוא מצריך ביהדות עוד תשעה גברים בני מצוות. עוד לפני מושג ה'מניין' ההלכתי, הייחוס של עם ישראל לשבטים ולמשפחות בולט בתורה. לכל שבט נחלה גיאוגרפית ואופי משלו. יתרה מזאת, כל שבט הוא מעין שורש רוחני לכל בני השבט. האר"י הקדוש מלמד אותנו שכל אחד מהשבטים מבטא מהות רוחנית אחרת, ומהווה מעין שער מיוחד לשמיים. דומה כי אין צורך להכביר במילים, די לנו אם נזכיר שגם ההלכה מתייחסת לקהילה כיישות הלכתית בהקשר של מחויבות של הפרט כלפיה, הן מבחינת מיסים שונים והן מבחינות רוחניות, כמו נוסחאות התפילה או מנהגי איסור והיתר.

מעבר לכך, בקהילתיות היהודית ישנו ביטוי ליסוד מהותי בעבודת ה'. מעמד הר סיני נחשב להתגלות הגדולה ביותר שחווה האדם מאז ומעולם. חשוב לתורה ללמד כי הקשר הזה נוצר בין עם ישראל כולו לקב"ה. גם בגישתו היומיומית של כל יהודי ללימוד התורה אנו מוצאים יסוד זה. ראשית הוא אומר 'אשר בחר בנו מכל העמים' ורק לאחר מכן 'ונתן לנו את תורתו'. בפנימיות התורה אנו מוצאים הסברה שורשית של אותו רעיון: עם ישראל אינו קובץ של נשמות רבות, לעם ישראל כולו ישנה נשמה אחת גדולה שמכונה 'כנסת ישראל'. המציאות הרוחנית הזו שנקראת גם 'שכינה' היא השער היחיד להיפגש דרכו עם הקב"ה. נשמתו הפרטית של כל יהודי היא גילוי של גוון אחד מאותה נשמה מיוחדת, שהשתלשל לעולם הזה בגוף משלו.

נמצאנו למדים כי ההתפתחות הרוחנית של האדם תלויה ואף נמדדת ביכולת שלו להיפתח למציאויות רוחניות כוללות יותר. ההיפתחות של אדם למשהו שהוא מעבר לעצמו, לגבולות הגוף שלו, ואף לגבולות האישיות הפרטית שלו, איננה מובנת מאליה. אדם שמלא מעצמו בוודאי לא יוכל להצליח בכך. אדם שלא מתקן את מידותיו הנפשיות עלול לשקוע ב'אני' המוגבל לאינטרסנטיות ולמקום של אהבה עצמית מוגזמת. במובן זה, אף אהבת אדם למשפחתו עלולה להיות אגואיסטית – "חוטרא לידא ומרא לקבורה". הקהילה היא שלב חשוב במעבר מתודעה פרטית לתודעה כוללת יותר.

למדנו אם כן, שבין היהודי הפרטי לבין כלל ישראל ניצב מושג הקהילה. אלא שבימינו עלול להיות מצב בו כל קהילה 'בונה במה לעצמה'. מכירה רק את עצמה ולא רואה קשר בינה לבין קהילות אחרות וממילא נוצר מצב בו הקהילה עלולה להסתיר את הכלל. כמו כן כוחה של כל קהילה הוא מוגבל, אין לה אלא מה שיש בסך חבריה. לשם כך בדיוק נולד איגוד רבני הקהילות מיסודו של הרב מרדכי אליהו. האיגוד נותן גב ומשפחה לרבני הקהילות המאמינים בדורנו המיוחד ומשתדל להעצים את כוחם של הרבנים וקהילותיהם. סיורים במערת המכפלה או סליחות בירושלים (דבר שעשינו בשנה שעברה), כנסים, הכשרות לרבנים ולגבאים, שילוב האמירה תורנית בתקשורת ואפיית מצות ברחובה של עיר הם חלק מהפעילויות של האיגוד. גם אני הקטן זכיתי להשתלב בפעילויות האיגוד בהקשרים שונים ובעיקר סביב מכון ראשית שהוא מכון שנועד לברר את החזון האמוני של רב בדורנו המיוחד וכיום עומדים בראשו הרב גיא אלאלוף ואני.

איגוד רבני הקהילות -הקהילה של הקהילה שלנו!